דרך החיים

איך אני מתפלאת שזה קרה לי, הרי אני יודעת למה זה קרה לי....

כי אני לוקחת ללב, כי אני כואבת הכל, כי אני לא יודעת להפריד.

אני נמצאת במערבולת, סערת רגשות, חוסר ידיעה איך להתקדם, איך לשכוח.....

וזה מפיל אותי, כמה שאנסה להיות חזקה, זה לא יעזור.

כמה קל להיות פסיכולוגית של אחרים, ולא של עצמך.

כמה קל להבין אחרים ולהזדהות, וקשה לעשות דרך שמובילה לתוצאות טובות.

אם אני שוכחת מהכל ולא לוקחת את עצמי לידיים, אני מתמוטטת..

אז מה אם אני בחורה בריאה.יש לי נפש פגועה, חור בלב.

מרגישה מופסדת, מרגישה מנוצלת, מרגישה רע....

וההתמוטטות לא איחרה מלהגיע.

אז עכשיו אני צריכה לטפל בעצמי.

על מנת שאוכל לעמוד שוב על הרגליים.