דרך החיים

במובן מסוים, כל מה שקורה לי, זוהי מתנה מאלוהים.

קורה שאני מתערמת על אכזבות, שאני מתמרמרת על פגעים שנראים לי "כעונש" שאינו מגיע לי.

אבל עם הזמן יש ואני מגיעה לתובנה שאפשר לראות בהם מתנות פוקחות עיניים.

אני למדה לדעת שאני, בעצם הגורם הנפגע.

בדרך מסוימת, שהיא מעבר לתפיסתי האנושית, הסבל שלי יכול להיות תוצאה של התייחסות ועמדות שלי בלבד, של פעולות והזנחה שאני ביצעתי בדרך.

גישה רוחנית זו לבעיותיי עשויה להביא את צורת החשיבה שלי לרמה אחרת, בה נקודות הראות הן אחרות, וגם אמצא פתרונות אותם לא העליתי בדעתי מעולם.

אני נוטה להתקומם כנגד האומללות שבחיי, אני מנסה להבין.

אני מלאה טינה כנגד מה שאין ביכולתי להבין.

רוח המרד רק תערים תסכול על גבי תסכול בדרכי.

אני מבטיחה שאני עוד אלמד לצאת מזה, להרפות, ולהניח לאל לקחת חלק בחיי.

כן...אני כועסת מאוד...אבל אני ארגע.