תמיד אני מרגישה את הגעגוע כשאני מגיעה הביתה, בעבודה אני לא חושבת על כלום, מצד אחד זה טוב ומצד שני לא...שם אני מנותקת, נטו עבודה, לחץ אימים, אי אפשר להרים את הראש, שיגרה זה רע, אבל במצבי זה מועיל...
אוף...אני כל כך מתגעגעת, מנסה להחזיק את עצמי בכל כוחי לא לעשות טעות לא להישבר...
אבל האמת שלי מציקה לי....כל כך זקוקה למבט, למילה, לחיבוק, ליטוף, לאוזן קשבת...להניח את ראשי ...להרגיש חשובה..
השאר הכל שטויות, הצורך הזה להרגיש שלמישהו באמת איכפת מהרגשות שלי, לוקח אותי לפעמים למקומות אפלים, למצב רוח שבלתי ניתן להסבר...
אוף ..אני כל כך מתגעגעת....
תעזור לי לעבור את זה.....
בתוך ים של הרהורים אני שבויה
מבקשת מהחיים עוד סיכוי
בים של מחשבות מתנדנדת
בין ארץ לשמיים אני עומדת.
כעת אני שוחה בים עצבות
לאהוב אותך זו היתה טעות
הלב כסערה לפתע מה קרה
שוחה ולא מוצאת חוף חזרה.
פתאום אני לבד נלחמת עם געגוע
מנסה לנחם לב שפגוע
עד מתי?
בין מיתרי ליבי מיתר קרוע
ואני לצידך מונחת שרועה
נלחמת על חיי.
אותי כישפת, בקסמייך ליבי נמכר
הובלת אותי, לרשתך בלב כל כך קר
אהיה לך עבד מרצונך בעולמך
אותי כבלת אני אסירה בליבך.
וכוכב מרום מעל שוב לא זרח
קרן אור עלי עוד לא תשלח
ברגעי עצבות זאת טעות
שנקשרתי לעולם שלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
