אחת הנשים הכי יקרות לי בעולם קראה היום את הבלוג שלי, זאתי שהיא אשת סודי קיבלה את כל מה שכתבתי בבלוג מאז קיומו בהבנה מלאה...
חוץ ממחמאות ושיש לי כשרון כתיבה, היא אמרה לי דבר חשוב - "המחלה שלנו גורמת לנו להיות או בעלייה או בירידה, ואצלך זה מורגש היטב דרך הבלוג".
ואני הסכמתי איתה בפה מלא!
מה לעשות לא תמיד אני עוברת ימים טובים, למרות הדרך שלי, למרות התוכנית, ההבנה, החיים רק להיום,
ישנם דברים שאני עוברת ש"לוקחים" אותי למקומות שאני לא צריכה להיות שם...
בדרך כלל אני משתדלת להשתחרר מהם, אבל זה לא הוקוס פוקוס, אני בת אדם לפני הכל, יש לי לב, יש לי רגשות, יש לי רצונות, יצרים, כוונות, חלומות, שאיפות, ועוד ועוד...
למזלי היא יודעת לקבל אותי בכל מצב היא מכירה את הנפש האמיתית שלי, כמה שאני לא אדם מזיק, כמה שאני אדם פגיע, היא אף פעם לא שופטת ולא מסתכלת מגבוה.
ובכן, מחלה יקרה..הצלחת לגרור אותי למגרש שלך, פתאום השתלטת אלי שוב, גרמת לי להרגיש מופסדת, חסרת חשיבות, ואז...לא שלטתי כבר בהילוך ובמהירות שהקלדתי את ההודעה,,והעכבר לא עצר אותי מללחוץ על "שלח".
למזלי...התעוררתי מהר, שוב הכנסתי להילוך רביעי..ותקנתי בהודעה נוספת את ההודעה הקודמת ואף התנצלתי, זה מספיק נכון?
עכשיו נישאר לראות אם המחלה קלקלה לי או שיש עוד כאלו שמבינים ומקבלים אותי כפי שאני?
זה קורה אחת לכמה זמן, לא באופן סדיר, ולאחרונה גם לעיתים רחוקות ביותר, אולי יש למישהו/י/משהו השפעה כזאת עלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
