דרך החיים

היום הבנתי.ישנם דברים שאני לא יכולה לעשות עבור עצמי אז אלוהים עושה עבורי.

כשלא מבצעים את ה"עבודה" לבד, יש מי שמכוון עד שמקבלים לפעמים "סטירת לחי" לא בשביל שהיא תכאב אלא בשביל להתעורר.

כן אני יודעת...אלוהים מעמיד אותי בפני מבחן השלווה, זה בסדר.הכל בסדר!?אני אמשיך לאהוב את אלוהים גם בדרך הזו.

אז הנה אלוהים אני מפקידה את עצמי בידך, תעשה בי כל מה שעולה על רוחך..

לאחרונה גיליתי שלפעמים מרוב קושי, שקשה לי כבר לבכות.

המפוכחות צריכה לשרור בתוכי, ובמקום זה, אני מרשה למקומות, אנשים, ודברים להשפיע עלי.

היום.התחלקתי על ההתפרצות בכתיבה שלי אחה"צ על מה שהיה שם, כל פרט ופרט, כל מילה ומילה, סיפרתי את האמת, שיתפתי.

כי עצם זה שאני כנה ומשחררת מהבטן וערה לטעויות שלי, אני לומדת לבטל את כל הנזקים מהעבר.

אני גם יודעת שאסור לי בכל תוקף לדלג על הפגישות האלה, אם אני מדלגת אני מאבדת את השלווה.

גם אם יש לי שלווה, היא לא יכולה לשלול את רגשותיי ותשוקותיי.

כשנאחזים במחלה משלמים מחיר כבד.כשמוותרים ניתן להשיג נצחונות.

זוהי בדיוק כמו "מעידה" של מכור לסמים, או מעידתו של איש דת שלא התעורר בזמן לתפילת בית הכנסת, או מעידתו של מכור לאוכל שנגס בביס מהפיתה, או מעידה של אנשים נורמטיביים שחושבים שהם נורמטיביים אבל בעצם הם חולים יותר מאיתנו...

קשה לי כרגע להתחבר לנפש שלי, כי הנפש שלי פגועה, מאוכזבת, כשנפש חולה היא לא יכולה להיות שלווה.

אני יודעת מה אני צריכה..צריכה לקום ב 5:00 בבוקר לנסוע לים לראות את הזריחה, ולהגיע לשם גם ב 20:00 בערב לראות את השקיעה, ואז לשבת ולחשוב, לנקות את  הנפש, להקיא לים, לצרוח לשמים...

אני יודעת שאני צריכה להביא את עצמי למצב תודעתי שאני יכולה לבחור להיות בו.

ובכן...פיסלתי לעצמי אויב...הפחד!!!

והוא זה שהזיז אותי מהשלווה, הוא זה שגרם להכניס שליטה לפי, ואז גרם לחוסר האונים שלי להעלם.

אני אדם טוב.יצירתי.אבל הרסני בהחלט.ואני הורסת את עצמי עם הרצונות שלי.