אני מתחילה לחשוש שמא אני אדם מעורר בנפשו, שינוי מצבי הרוח שלי משתנים בלי הקשר בכלל, יכולה להיות בצד הזוהר והטוב ברגע אחד, ובשניה אח"כ להפוך לאדם עצוב וממורמר.
זה התחיל מזה שאני מרגישה מובאסת, שאין לי רצון להמשיך להתמודד, בנוסף המריבה עם האיש שלי לא עזרה לי במיוחד אלא רק הגבירה את הקושי, לאיפה שאני פונה אני נתקלת בקושי..אין התגשמות יש רק אובדן.
טוב שיש את המקום הזה הבלוג שלי, המקום שבו אני יכולה להישאר אני, ולכתוב את כל מה שיושב לי בלב.
בא לי לצרוח לשמים ולפרק את כל החבילה, לשלוח את עצמי לקיבינימט ושכולם יזדיינו.
בזמן שאני מקרקרת סביב אנשים שלא משתינים לכיוון שלי, זה גורם לי לשנאה, לחוסר כבוד, לבחילה, ולהתפרצות.
פתאום הקשבתי לשיר שעלה מין הרדיו "שמרי על עצמך", ודמיינתי...דמיינתי בחור כלבבי שיושב לו על ספסל עם מכנס גינס וחולצת טריקו לבנה ושר לי...שר רק בשבילי...
וזה הולך ככה:
הביטי בעיני הביטי
עיניים לא משקרות לעולם
אני יודע שטעיתי
כמו כולם אני רק אדם
יש לך מקום חם בליבי
אל תלכי רחוק מכאן
לעולם לבד לא תשארי
אני איתך כל הזמן
שימרי על עצמך שימרי
אני לך דואג את יודעת
שימרי על עצמך שמרי
אני אוהב את שומעת
הביטי בעיני הביטי
מיופיך ליבי נפעם
להיות איתך קיוויתי
איתך עד קצה העולם
הביטי בעיני הביטי
אני יודע לא מושלם
לחבק אותך רציתי
כל הזמן לך נאמן
שימרי על עצמך...
גלי את ליבך פתחי
על כתפך אני נשען
אנא השארי כאן לצידי
אלוקים אותך לי נתן
הביטי בעיני הביטי
עיניים לא משקרות לעולם
אני יודע שטעיתי
כמו כולם אני רק אדם
וזה מה שאני צריכה : שיהיה לי מקום בליבו של אדם, שלא ישאיר אותי לבד,שידאג לי שיאהב אותי,שירצה להיות איתי עד קצה העולם, ויהיה לי נאמן, שאוכל לגלות לו את ליבי מבלי לפחד,שיחייך ויודה לאלוהים על זה שהוא נתן.
עכשיו נשאר לנגב את הדמעות, לשטוף עיניים שורפות ולהמשיך במשחק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
