דרך החיים

הוא העיר אותי ב 6:00 בבוקר, והתחיל לתת לי הרצאה, ניסה להרים את הקול, לנקוט עמדה, זה נמשך לוויכוח.

אמרתי לו שלא אתן לו להרוס אותנו, הוא לא מפחיד אותי כבר, הוא יפסיק להתנהג כמו שהוא רגיל.

אמר שיתקשר להוא ולהוא ולהיא ולהם..זה כבר לא מלחיץ אותי.

אני רוצה לחיות כמו מלכה, רוצה להרגיש טוב, יהיה לי קשה, אבל אני אתמודד.

לא יכולה לסבול כבר את צורת החיים הזו, אנחנו חיים בשקר.למרות שמי שלא מכיר ויודע חושב שהכל נוצץ וזהב.

מי שלא יודע לקחת אחריות על עצמו, בטח לא יודע לקחת אחריות על המשפחה שלו.

הוא בוגד באמון, סוחט אותי, ולי לא נשאר כח להתמודד.

מה אני צריכה את זה. שילך, שיעזוב אותנו לנפשנו.

יהיה קשה אבל זה יעבור, אני יודעת שהקושי הגדול ביותר יהיה עם הילד שכל כך מחובר אליו, הוא כל כך נבון פיקח ומבין.מה אני אגיד לו?

לא יכולה לתת לו פתח להכנס לחיים שלי, כל כך כועסת על כל השנים האלה, הוא לא יכול לכפר על מעשיו.

הוא יכול רק דבר אחד.להחלים..ואז נשקול מחדש.

אבל הוא לא בכיוון בכלל, הוא חושב שהכל בסדר, והכל טוב ונכון.

והוא סוחט ממני כוחו, ומכניס בי אנרגיות שליליות.

ואני כבר אבודה.

ואין עם מי לדבר.

הבחירה שלי היתה טעות מהתחלה, ועל טעויות משלמים.

אויי כמה שאני משלמת.

כל אחד עסוק בפנטזיות שלו ובאהבת חייו, ואני פה אטומה לחיים.