דרך החיים

 אתמול לא הייתי לבד.

 אתמול התגשם לי חלום, להיפגש איתו.והפעם פנים מול פנים. באמת. במציאות. שנינו במלוא הדרינו. ללא כל חשש, ללא כל בריחה.

חשבתי שנישב לדבר בגינה כמו שתכננו, שנצחק, נשלח ידיים...

אבל הוא הוביל אותי לדירה במרכז ת"א.חששתי קצת, אבל מהר מאוד הבנתי שהוא שונה במקצת מהאדם שהכרתי בוירטואלי.יש בו דברים דומים לאלה שהכרתי, ויש גם שלא...

הוא יפה תואר, אדם חם ורגיש, אוהב מגע, זקוק לחום, בדיוק כמוני..לאחרונה יוצא לי להיפגש עם אנשים שמאוד מזכירים לי את עצמי.

העיניים שלו מסנוורות, מהר מאוד הרגשתי בטוחה, השתחררתי...

נשכבנו במיטה, התנשקנו בתאווה, התלטפנו, נגענו, וזה עדיין נראה לי כאילו חלמתי, כאילו לא הייתי שם באמת.

גם הוא אמר שאני אישה, אישה יפה, ושאני סקסית , היה שם הרבה אוירה מינית, אבל השתדלנו לא להסיר מחסומים, השתדלנו לא לפרוץ גבולות, רק שנינו יודעים למה...וככה זה גם ישאר.

ואולי טוב שכך, ואולי טוב שלא היתה חדירה, והיו משחקי נגיעה, וליטופים, ששווים את החדירה עצמה.

  הטעם הטוב נשאר בהחלט, אני שמחה שהרגשתי בטוחה איתו,וחופשיה... גם אם פחות מהשיחות הוירטואליות שלנו, דברנית גדולה שכמוני..אתמול הוא הכיר גם את הצד הרגיש והאמיתי...את האני האמיתי.

בדרך הביתה הרחתי את הריח שלו על הבגדים שלי, ונזכרתי.נזכרתי בשעות הבודדות האלו שהיינו יחד, התאכזבתי שבזבזתי כמעט שעתיים בלהרגיש בטוחה, לנסות ל"חפור" ולקבל בטחון.

אולי?אולי בפעם הבאה, אני אשתחרר מהר יותר.

מקווה שתהיה הפעם הבאה.