חלמתי שאני מלכה בתוך ארמון גדול, הכל לבן, נוצץ, ואני לבושה שמלה ארוכה בצבע לילך, עם זר פרחים על הראש...
וכולם עוברים ולוחצים לי יד, מנשקים את הלחי שלי, וברגע שהם באים להשתחוות אני מסרבת, מבקשת מהם לא לעשות זאת.מסתכלת להן עמוק בעיניהם והולכת לכיוון חדרי , נכנסת למיטה מכוסה סדיני משי, ומתחילה לבכות..רואה בדמיוני את אותם מבטים, את אותם אנשים, העוברים ושבים, את אלו שהיו ואינם עוד, את אלו שנמצאים,ואת כל אלו שמקיפים אותי...ואני בוכה ובוכה.
מקצה החדר אני מבחינה באור קטן ורחוק מבצבץ לו ואני מביטה עליו והוא גודל וגודל ומתקרב אלי, רוצה לגעת בי עם קרניו אך אני נרתעת, פוחדת, בזמן שהוא מצליח להעביר את קרניו בתוכי, אני פוקחת עיניים, מחייכת, מתעוררת מהחלום.
אין לי שמץ מה אומר החלום, ואולי בעצם גם אני לא רוצה לדעת.
העיקר שהייתי מלכה בלי כתר.העיקר שכיבדתי את כולם מסביבי ולא נתתי לאף אחד להרגיש יותר נחות ממני.העיקר שנפגשתי אם כל אלו שאינם עוד, העיקר שיש אור בקצה המנהרה.