דרך החיים

כמה ימים לבד.עצב.קושי גדול.התמודדות יומיומית.

אתה רחוק מכאן, עזבת לכמה ימים, לעשות חשבון נפש להחלים..

אולי זהו המבחן לדעת מה אני רוצה? מה אנחנו רוצים?

להתגעגע אחד לשניה ולהרגיש בחסרון של האחר..

לא יכולה שלא להודות שקשה לי, השקט הזה לא בשבילי,

התרגלתי לחיות באקשן...ונוכחותך חסרה לי בהחלט!

פתאום לומדת להעריך אותך יותר, דואגת, כמהה,

 המחשבות מטרידות אותי, מה אתה עושה?איך אתה עובר את זה?

האם אתה מתמודד כמוני או קשה לך יותר? והילד שואל איפה אבא?

ואני שותקת והלב בוכה, לו רק יכולתי לספר לך ילדי איפה אבא שלך..

הדמעות שלי כבר לא מסוגלות לפרוץ, הן קפואות מחכות לך.

הן רוצות להתפרץ מעיניי אבל לא מעצב אלא מאושר...

לראות אותך חוזר לחיקנו חזק ומחייך,

ומחבק אותנו חיבוק אוהב ותומך,

כל היום מדברת עם אלוהים, מבקשת שינחה אותך

שינחה אותי, שיעזור לי לתמוך במשפחה הזו

אני יודעת מניסיון שרגע שכזה הוא רגע האמת

אני צריכה להיות בשבילך, בדיוק כמו שאתה היית שם בשבילי תמיד

והיית! אני מודה..תמיד היית, הן בהחלמתך והן במחלתך

היית ושמרת לי אמונים..

נוכחותך חסרה לי, נוכחותך חסרה לנו

חזור מהר, שמור על עצמך

אוהבים אותך