דרך החיים

עוד שבוע של הישרדות קשה, נוסף לכל ה"שיט", תקף את המחשב שלי וירוס "קטלני" כנראה בגודל של הטיטניק שטבעה, והחליטשהוא "רעב" הבן זונה, אז הוא ב"בלע" לי ים בקבצים, הסיר לי תוכנות, הרס לי את היומיים האחרונים בלשון עדינה.

אולי זה פעם ראשונה מאז שאני מכירה את עצמי, שעברתי כמו מין תהליך גמילה פיזי..לא רחוק מגמילה של נרקומן שמכור לסמים קלים או קשים אותה נבלה, הגעתי הביתה ובראותי את הבעיה שנגרמה במחשב, הבנתי עד כמה אני מכורה לאינטרנט, למסנגר, לבלוג שלי...הרגשתי כאבים בכל הגוף, הפכתי להיות עצבנית, "ירקתי דם" ממש....

מה לא ניסיתי, העמדתי את כל השכונה, החברים, הבני דודים, האחים, האחיות, וכל העולם ואישתו על הרגליים, שיגעתי את טכנאי המחשבים בטלפון עד אובדן שפיות...

מכיוון שהמחשב שלי ישן יחסית לאחרים, קשה לתקן את הבעיה שנגרמה, יש 2 דרכים  לפתור את הבעיה, אחת פחות אופטימית שהיא לנסות לתקן ולהתקין הכל מחדש, למרות שאין כוננים מתאימים, אין כרטיס קול וכרטיס מסך, אין כלום או משהו דומה לזה..

והפתרון השני הוא לשדרג את המחשב, דהיינו להחליף בחדיש יותר, חחחחח, מאיפה? זו היתה בדיחה!!!!

אבל אני עדיין מנסה להיות "קולית" ואופטימיות, לחכות שיקרה נס...

הצלחתי לארגן מחשב מחברה שעברה דירה ואין לה שימוש בו בימים הקרובים, משהו זמני אתם יודעים, חיברו לי אותו, הרגשתי כבר הקלה קטנה בשבירת ה"קריז", מ"קריז" פיזי עכשיו ה"קריז" הפך להיות נפשי.

המסנגר לא עובד, לא מצליחה להתחבר אליו כבר יומיים, משהו כנראה בהגדרות, רוצה לנסות לחשוב ככה, להישאר אופטימית, אין לי מושג מה לבדוק או מה לעשות, אבל זה מלמד אותי שבאיבוד שליטה, וב"כח" שום דבר לא פועל לפי התיכנונים, צריך פשוט להמתין בסבלנות, עד שהבן אלף יחליט לעשות טובה ולעלות.. 

בא לי לקלל ולצרוח לשמים, לא רק בגלל סוג ההתמכרות החדשה שגיליתי על עצמי בעניין המחשב,

אלא גם בגלל שאין לי כוח, אני עייפה, מותשת, בודדה, וכנראה שזה ימשך ככה עוד מספר ימים, אני חייבת סקס, צריכה להתפרק ולפרוק יצרים, צריכה ליטוף חיבוק ונשיקה רטובה, והרבה הרבה סבלנות!