הכי מתסכל אותי ביום יום זה שאני לא מצליחה להגיע, לנגוע, בדברים,אנשים שאני כל כך רוצה או אוהבת,
הרצון להתגשמות כל הרצונות שלי יכול להטריף את דעתי ולגרום לי להיות חסרת סבלנות, אגואיסטית,
"אגרסיבית" מצד אחד,ומאידך רכה , נבונה ופגיעה....
היום נכנס לחנות אצלנו בעבודה "עלם חמודות" כשכזה, זרק מבט לעברי, והתחיל להתבונן סביב, קפאתי במקומי,
פתאום נעלם לי הבטחון המופרז כלא היה אף פעם (זה כבר קרה לי לאחרונה בסיטואציה אחרת), חברתי לעבודה חייכה לעברי ואמרה "נו קדימה תפעילי את הקסם שלך"...
חייכתי חזרה לעברה ועניתי לה "או שאת מקנאה או מסתלבטת, נראה לך שאני לא מסוגלת...?אני מגיעה לכל מי שאני רוצה,
משיגה הכל... מביאה עד אלי, או מקסימום מפעילה את דוושת הגז"...באותו רגע התקשרה חברה אחרת, ואמרה לה באלו המילים "אל תנסי אותה (אותי) כשהיא רוצה משהו, היא הולכת עם הראש בקיר עד שהיא משיגה", החמיאה לי ...סבבה!
אבל בעצם למה זה טוב?ומה זה נותן? הנאה רגעית, יכולת ל"טפוח" על האגו, מה?מה?
וואלה שאלה קשה, ואני שואלת אותה הרבה פעמים, לא שאני תופסת מעצמי פמלה אנדרסון, אולי אחותה הקטנה (בזכות השדיים), אבל מה לעשות כנראה יש בי מין קסם שכזה, שלפעמים אני מעדיפה שיעלם, לא תמיד הוא מועיל לי הקסם הזה, קורים מצבים שהוא אף מקלקל, והרבה יותר, צריך לדעת לשים גבולות להכל..לא?
הייתי מעדיפה לשדרג את היכולות האלה לשלי, ולהגשים חלומות מתוקים אחרים, כמו להיות עצמאית בעלת חנות פרחים קטנה ומשגשגת, זהו בהחלט אחד החלומות שתופסים מקום נכבד באוסף שלי, להיות מאושרת, להפסיק להיות כזאת "רחמנית" ובעיקר לעשות מה שצריך כדי להצליח בכל תחום.
לפעמים הפעולה שאני נוקטת בה היא פחות חשובה מהסיבה לביצועה, למשל, אם אני בוחרת לדבר כשמשהו מציק לי, המניעים לדיבור שלי ישפיעו על מה שאומר וכיצד אומר אותם.
אם אני מדברת מפני שאני מרגישה צורך להתבטא, אז אני מתמקדת בעצמי, ואז תגובות המקשיב נעשות הרבה פחות חשובות.
אבל אם אני מדברת על מנת להפעיל מישהו/י על מנת לשנות, אז תגובתו הופכת להיות ה"מוקד" של תשומת הלב, וזה מביאה תוצאות שלפעמים צריך ל"שלם" עליהם.
מקווה שהסברתי את עצמי.
כי אני שוב לא הבנתי כלום!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
