זו פעם שניה שאני חולמת את אותו חלום, ואפילו זוכרת אותו, את דמותו.
הוא מתארח אצלי בדירת הוריי,אני מנדבת לו את מיטתי,אין לי מושג איך הגיע לשם ולמה, והוא יפה, יפה כל כך,
עינים בצבע תכלת שובות לב ושיער שחור קצר, והוא כובש אותי במבטו.
אנו יושבים ומדברים על תוך הלילה, והוא כובש אותי בשיחתו, בחיוכו, בדרך גישתו לחיים, ואני מחייכת...
הוא מצחיק אותי ומלמדני דרך, הוא עוטף את פני בידיו החזקות ומסתכל לי לתוך העיניים, ואני מבקשת שיחבק אותי, והוא נרתע..הוא פוחד לגעת, הוא יודע שאם ינגע, זה יגמר, ואז אתעורר.
לפתע אני מתחילה לבכות, ומרגישה את דמעותי זולגות על פני, הוא מושיט יד ומנגב אותם, מושיט את ידו הרטובה מדמעות לפניו ומנגב את הדמעות על הלחי שלו, הוא מבקש שארגע, ואני בוכה יותר, מבקשת שלא ילך, מגלה את תחושותי, מבקשת שישאר.
והוא מחייך ואומר שגם אם יעלם, הוא נמצא שם תמיד, שומר, דואג ומכוון.
הוא כל כך יפה, ואני מביטה בו ולא מצליחה להגיד מילה, רק שותקת ומביטה.
מרגישה מין כאב שכזה בכל הגוף, ואז כאילו נפילה. אני קופצת ומתעוררת, כולי מזיעה, ופני רטובות, דמעותי זלגו להם מתוך שינה.
מיהו זה שהופיע שם?מיהו זה שדואג לי ושומר?שניגב את דמעותי, וכבש את ליבי?
הפסקתי להאמין לצערי, כיביתי את האור בחזרה וחזרתי לישון, הפעם,לא הצלחתי לראות אותו גם באור חלום ראשון.
כאילו והיה זה רק פרי הדימיון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
