דרך החיים

יום ראשון הגיע מלווה בשבוע חדש, שישישבת עבר בסבירות טובה יותר מאלו שלפניו, נוכחתי לדעת שכדי להרגיש טוב

צריך לעשות טוב לעצמך, צריך לעשות משהו קטן אפילו קטנטן שילווה אותך בתחושת נצחון ורוגע.

אז השבת התחילה בהשקמה מוקדמת מאוד כמו השבתות בשנים האחרונות, אבל מהר מאוד החלטתי שזו שבת מנוחה,

זה אומר שהמשקפים שנשברו לי נשארו במגירה, העדשות ראיה נדחפו לתוך העיניים, אבל המשכתי לשחק אותה לא רואה, לא שומעת, לא יודעת, הכביסה נשארה מבולגנת ולא מקופלת על הספה, הבית נשאר מבורדק עם צעצועים בכל פינה בדיוק כמו בכפר השעשועים ואפילו יותר, הכלים של ארוחת הבוקר נאלצו לחכות לי איזה שעתיים שלוש, וכו' וכו' והרי זאת שבת מנוחה!!!!

הרשתי לעצמי להתבטל, לישון שנת צהריים רגועה, לאכול בתאבון, ובשעת אחה"צ המאוחרות לשים את צעדיי יחד עם הבונבון הקטן לים, ולא רק לים, אלא גם ללבוש בגד ים, כי אם החלטתי להפסיק להסתתר ולהתחבא, למה לי להתעטף כל הזמן ולנסות להסתיר את גופי, הרי יש כאלו שיכולים להנות גם ממראה של אישה, לא אגיד לכם שהסתובבתי להנאתי הלוך ושוב בחוף הים עם בגד ים, אבל להכנס למים איתו ולא עם חולצה ומכנס, היה בשבילי בהחלט צעד נוסף וענק לדרך מוצלחת.

מה גם שהבחנתי בנשים ששוקלות לפחות פעמיים שלוש ממני שמסתובבות בים בבגד ים בגאוותנות רבה, כל הכבוד להן, הם גאות בעצמם, אז למה אני לא אהיה גאה בעצמי?

היום בבוקר קמתי בידיעה שאני עושה את צעדיי הראשונים לפני העבודה לעשות כבר בדיקות כלליות שאני דוחה ודוחה אותם לפחות בשנתיים האחרונות, אז כמו שכתבתי, הייתי ראשונה בתור לקבל את הדקירה בווריד הבלתי מצוי, מה גם שאם אמרו לי להיות בצום, אז החלטתי שזהו יום כיפור ואפילו לא דיללתי את דמי בטיפת מים, כמובן שאחרי 2 מבחנות דם, הדם הפסיק מלזרום למבחנה השלישית, ואז נאלצתי בהחלטתו של "ויקטור" האח הנאה שנהנה ל"דקור" את ידי, לשבור את הצום, לגשת ולשתות איזה כמה כוסות מים, ולחזור שוב, אכלתי אותה בדקירה נוספת למילוי המבחנה השלישית, אבל יצאתי בסופו של דבר מרוצה אך רעבה, מרוצה מכיוון שעשיתי דבר נוסף מבלי לדחות בעוד שנתיים, ורעבה בגלל שצריך לאכול ארוחה מפסקת, וכך עשיתי לי את דרכיי לעוד יום עבודה מעייף ומייגע, שנגמר בטוב.

עכשיו נשארו לי עוד מספר רופאים לבקר אצלם, רופא אורטופד, רופא עיניים, ורופא נשים כמובן שהוא הסיוט הכי גדול של כל אישה שעברה לידה בייסורים כואבים וסיוטים של דחיפות ידיים כל החלפת משמרת, ואני עברתי כמה משמרות כאלה, לא סתם נחתכה לי בסוף הבטן, (תודה לאל שלא התחת).

אז אני מרגישה קצת טוב יותר, ומקווה שככה ימשיך לו השבוע הזה, שמסתיים ביום ההולדת שלי, בגיל שאפשר ל"התחיל"....

יום נעים!!!!

מחכה כבר לשבוע הבא, למה? ככה! מתגעגעת המון....