דרך החיים

כבר שנים שמלבד המקצוע שלי אני עוסקת בשעות הפנאי בתחום האומנות. אומנות לרוב סוגיה, פעם הייתי מעצבת אלבומי שמחות, חתונות, בת/בר מצווה לצלמי אירועים, בין לבין עסקתי בשזירת תכשיטים.

בעבר השקעתי סכום נכבד על חוג אומנות שיוכל ל"פתוח" לי קצת את ה"מפרשים" ויתן לי עוד המון רעיונות וישפר את תחומי המקצוע.

אני אוהבת את זה, זה מרגיע אותי, ועושה לי טוב על הלב. פעם הצלחתי להשקיע זמן ונכונות לערוך חוגי בית, ומכירות, וגם הכנסתי לכיסי סכום קטן שיכולתי לנשק את ידיי ולהגיד שיש תמורה בעד האגרה.

אז למה אני מספרת את זה? כי...

כבר מספר שנים אני חולמת על חנות קטנה ומטריפה של פרחים ומתנות, שתהיה שלי, שאוכל ללכת לעבודה עם ראש מורם, שאוכל להתפרנס בכבוד, שלא יגידו לי מה לעשות, ושיפסיק להישבר לי הזין. יש לי פרופורציה בידיים (מקווה שהוכחתי לך ;-) )

ולא.אני לא מנצלת אותה במלואה, לפעמים אני מרגישה חסומה ובלתי מקצועית מספיק, ורוב הזמן אני משתתקת, פוחדת, פוחדת לגעת, לבצע, ליצור. טוב נו...זה אופייני לאישה שלא מקבלת פידבקים לכלום, נתחיל בצורתה החיצונית, ונמשיך בעשייה שלה, אין לי מישהו שיוכל להיות באמת הגב שלי, לא בכדי שאוכל להישען עליו, אלא בכדי שאוכל לדעת שיש מי שמדרבן אותי ומעודד...

בחודשיים האחרונים שזרתי כמות נכבדת של סידורי פרחים, תחום חדש בשבילי, התחלתי לפני כחצי שנה לעבוד כמנה"ח במקום שמוכר פרחי משי ומתנות, כנראה שגם זה לא סתם..

כל שבוע אני מבטיחה לעצמי מחדש שאזמן חברים, מכרים, ואערוך מכירה של סידורי הפרחים, ושאר היצירות..

אבל כרגיל כל שבוע אני נחסמת מחדש, ודוחה ודוחה...

היום קמתי "צמאה" לעשייה הזו והחלטתי בשעת צהריים לעשות כמה טלפונים ולהודיע שהיום אני עושה מין מכירה של אותם יצירות נוי.

עכשיו.נשאר לי רק להמתין, לראות אם אני באמת שווה משהו, להתפלל שיגיעו ואף יקנו, זה יעזור לי הרבה..לא רק לכיס, אלא בעיקר להחזרת האמון בעצמי.