דרך החיים

יש לי קושי להתעכב באותו מקום הרבה זמן, אפילו שלושה ימים זה הרבה מאוד זמן בשבילי, לשבת על השפת הבריכה יותר מרבע שעה זה שיא, להסתובב בלובי יותר מחצי שעה זה כבר ירשם בספר השיאים שלי. אני אישה של שינויים, אוהבת לגוון, לא יכולה לפעול תמיד על פי הדרך כדי לרצות אחרים או את עצמי ולהוכיח לעצמי שאני עושה מה שצריך, זה יכול להטריף אותי...

 חזרתי אתמול בערב מחופש של סופ"ש בים המלח, היתה מטרה לחופשה הקצרה הזו, נסעתי לבד עם חברה, ופגשתי שם "ים" חברים שקשורים לאותה קבוצה, חלקם מוכרים לי מחיי היום יום, עם חלקם נפגשתי בפעם הראשונה במציאות, אפילו היתה לי שם איזה הפתעה שלא ציפיתי לה.

סך הכל היה נחמד, אבל גם קשה, פתאום אתה מגלה מי הם באמת החברים האמיתיים שלך, ומיהם לא. אלו שמנסים להשפיע עליך לרעה, או לקחת אותך למקומות שהיית בהם כבר ואתה לא רוצה לחזור אליהם, ויש גם את אלו שאתה מתפלא לטובה מהם, וכמובן את אלו שמנסים משום מה ל"טפטף" לך סיפורי מעשיות או לנסות להכאיב לך גם ללא כוונה ומטרה, כאילו והם הולכים ו"מתחרים" איתך על הנצחון או על ליבו של גבר חסון וחלומי.

אז ביום הראשון בזבנו חצי יום בלהגיע ולקבל את החדר, עד ארוחת הערב גוועתי מרעב, ובשעה 24:00 בלילה בערך מצאתי את עצמי שוחה בבריכת המלון כמו בתולת ים שהיתה צריכה להחליף את רגליה בסנפיר הזנב בשעת החשיכה,  הלילה עבר בשינה ערבה, והשקימה ליוותה אותי בכאב ראש נוראי, בקפה הראשון של הבוקר פגשתי את מי שלא ציפיתי לרגע שאפגוש ואפילו היה נחמד בלשתות קפה אמיתי כולנו בשולחן ללא שום אינטרס, אבל פה זה נגמר.

את היום השני העברתי בהרצאות, שחיה בים המלח, מריחה של בוץ גופרית על הגוף למען יחליטו הדלקות פרקים שלי להעלם להם, שינת צהריים קלה, וזמן איכות בבריכה ועם חברות.

היום השלישי היה הכי קשה, לא יודעת למה, לחץ, עומס, געגועים לילד, פגישות עם חברים שלא נלקחו בחשבון, ואו גם אובר שיחות נפש, הצבת גבולות ומטרות, בקיצור היה טוב, טוב שהיה וטוב שנגמר.

פעם ראשונה שחיכיתי לחזור כבר הביתה, מבלי להכנס לדכאון של חזרה מחופשה.

בא לי לעשות שינוי, לא יודעת איזה, אבל בהחלט משהו יוצא דופן.

יש למישהו משהו להציע?