דרך החיים

כמה טוב שיש משפחה, חברים, דודים, בני דודים, מכרים, ואפילו בני אדם בלתי מזוהים.

כמה טוב שיש שמחות,חתונות, ועוד יותר טוב שאני לא בדיוק אחראית למה שאני הולכת לכתוב כאן עכשיו.

בעצם כבר משעות אחה"צ אני רק כותבת, הרבה שטויות, שולחת מיילים ומצטערת,מתכתבת בפורומים ובולעת את הלשון...

חזרתי עייפה מחתונה, דפקתי 2 כוסות ויסקי, קרעתי תאמאמא של הרחבה, הרגליים שלי כואבות, החלטתי לנעול עקב גבוה מדי לגובה שלי, בשלב מסויים הורדתי את הנעלים ורקדתי יחפה, שרתי בקולי קולות, צרחתי והתערבבתי עם כולם, התחבקתי, השתחררתי, אוחחח כמה טוב שיש ראש טוב.

לא חוויתי בהרבה שנות חיי את השיכרות האמיתית, אלכוהול לא מושך אותי, וכנראה שגם אף פעם לא ימשוך.

אבל ומכיוון שכבר יומיים אני מתהלכת בהרגשת אובדן, וכאחת שאיבדה מספיק בחייה, האלכוהול עזר לי היום לפרוק את האגרסיות שלי. הרגשתי כמו נערה מתבגרת שרוקדת לצלילי מוסיקת הטראנס עם הבני דודים שיכולים להיות בחבר'ה של השכונה. (אמרתי לכם כבר שאני לא אחראית למה שאכתוב?)

טוב נו...מילא, היום הוא בין כה יום חדש, אין לי מושג אין להתחיל אותו, בא לי להבריז מהעבודה, לפרוש כנפיים ולעוף.

היום.המציאות חוזרת לעצמה.צריך להמשיך הלאה. יכול להיות שיהיו תוצאות חיוביות ואולי שליליות אין לדעת, אני לא מתכננת את העתיד, אני רק יודעת שטוב לי כרגע עכשיו, לא הפסקתי לצחוק ולחייך כבר כמה שעות, מאז ששתית את הכוס הראשונה, בעצם נתפס לי הפה.ואולי אני צריכה לאמץ את החיוך הזה?

לבינתיים הולכת להקיא להתקלח ולישון!

לילה טוב