יש צורך בשניים כדי ליצור קשר, ויש צורך בשניים כדי לפרק קשר.
ולכן, תמיד יותר קשה שצד אחד נפרד, הצד השני מסרב לשחרר, ולעתים יש קונפליקטים שמקשים על המצב.
פגשתי מישהי שנקרעה בין רגשות סותרים וחוסר ביטחון באשר לנטישת הקשר עם מישהו. קשה לה מאוד למצוא מוצא.
סיפרתי לה שבכל קשר שמתפורר מתקשה בעל היוזמה לסיימו, והוא זקוק לזמן מה כדי לקבל החלטה סופית לפני שינקוט בצעד כלשהו.
קיימים שלבים שונים בסיומו של קשר, בדיוק כפי שקיימים שלבים שונים בבנייתו.
אולם במקרה שלה - השלב הסופי, ביצוע ההחלטה, הופך לתהליך מסתכל וקשה מבחינה ריגשית.
האהוב שלה היה "תקיף", הוא סיגל לעצמו מצב להחליט לשים סוף לקשר ולבצע את ההחלטה ללא דחייה נוספת.
היא חשה לכודה בתוך מאבק וחוסר רצון להיפרד, אינה מוכנה לקבל את העובדה שהקשר מסתיים.
מכיוון ששניהם לכודים בתוך מערבולת רגשותיהם - חיבה, אשמה, ותשוקה מינית.
איש מביניהם אינו מעוניין בהכרה צלולה להיות מקור כאבו של אדם אחר.
אולם במבוך המורכב של יחסים בין בני אדם, קשה להימנע מכך שאוהבים ייפגעו לפעמים.
גם אם אין לנו כל כוונה רעה, גם אם איננו מבצעים כל מעשה רע, כולנו חשופים להרגיש אכזריים, כשאנו פוגעים במישהו כשאנו מסיימים את הקשר.
היא מספרת, שהוא עושה דברים המתנגשים עם תחושותיו האמיתיות. הוא משגר לה מסרים מבלבלים.
השבוע קראתי מאמר על מסרים כפולים, היה כתוב שם כך: כשאנו שרויים בקונפליקט או מנסים להסוות את רגשותינו האמיתיים, קורה לעיתים קרובות שאנו אומרים דבר אחד, אך מתנהגים בצורה אחרת, ובכך יוצרים את מה שנקרא מסרים כפולים.
כמה שזה נכון. ועוד יותר נכון מאוד.
כמה קל להקשיב לאחרים וקשה לבצע.
תשארו קטעים איתכם, אני הולכת לישון
לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
