דרך החיים

אני עדיין רועדת, כולי בהיסטריה, ופה זה המקום להוציא מהבטן לשחרר את הפחד.

לפני כשעתיים בעודי יושבת בספה עם הילד בין סיפור לחיבוק, הרחתי עשן חזק, ביקשתי מבעלי שיבדוק מה קורה,

שיסתכל אם הוא שכח לכבות סיגריה או משהו, כשהוא קם ופנה לכיוון דלת הדירה ופתח אותה,

 כל העשן שהצטבר בקומה שלנו נכנס בגל שלם לתוך הדירה, ארון החשמל בקומה הראשונה עלה

באש כתוצאה מקצר חשמל, וכל העשן הוביל את עצמו לקומה האחרונה שבה אנו גרים.

כבר אז שמעתי את סירנת מכבי האש, הרמתי מיד את הילד ורצתי לכיוון החדר הקיצוני ביותר, פרצתי את חלון החדר והסברתי לילד לנשום אוויר מבחוץ. אני כותבת את זה וכולי מצטמררת, חוויה לא נעימה בכלל, חוויה שיכולה לעלות בחיים של בני אדם.

הכבאים עלו התפרסו לכל הדירות בבנין ופינו אותנו החוצה ישר לאחר ששאבו את עשן השריפה.

ירדתי למטה מבוהלת מאוד, הילד נבהל, כולם מסביב חיבקו ועודדו אותנו.

באמת שעדיין קיימים אנשים טובים בעולם. כיסו אותנו בשמיכה, הביאו לנו לשתות מים, ואפילו שטפו לנו את הפנים

לנקות את הפיח שהצטבר על גופנו.

עכשיו אני בבית, רגועה יותר, ויכולה רק להודות לאלוהים שזה נגמר ככה, ולא גרוע יותר, תודה לך בורא עולם שאתה כאן שומר ומשגיח, בבקשה ממך אל תנטוש אותי אף פעם.

תודה