כן..נכון האמת חשבתי לפרוש קצת, אבל אני פשוט יושבת כאן ב"קריז" מול המחשב, בודקת מיילים, ומנסה להיגמל מלכתוב עוד שטות נוספת בבלוג שלי, או לספר קצת על רגשותיי האבודים באוקינוס האלטלנטי..........
אז סליחה מראש מכל אלה שעוברת להם מחשבה בראש עכשיו "שיט היא שוב כותבת פוסט דבילי" או "הנה היא חזרה מהר מאוד לכתוב"...זו אחת הבעיות הכי גדולות שלי, אני לא יודעת לדחות סיפוקים.מחליטה משהו חייבת לבצע כאן ועכשיו!
היום הזה עבר מאוד מוזר, התחיל בעבודה כשקרן אור חייכנית החליטה לחדור אלי, כל היום צוחקת לעצמי כמו סתומה,מרוב שאני לא זוכרת בדיחות ומספרת אותם בבלאגן, אני צוחקת מהשטויות שאני מוציאה מהפה..
בחזרה הביתה התחלתי לשלוח לו מיילים שמביעים את רגשותיי ורצוני באותו רגע, זה היה מטורף ביותר, חסר תקנה, אבל משחרר בהחלט....
בשעה חמש וחצי עשיתי את דרכי לרופא אורטופד על מנת להראות לו את תוצאת בדיקות ה EMG, ולקבל זריקת קורטיזון ברגל, איפה שכואב..
מכיוון שלא הזמנתי תור מראש, חיכיתי שעה וחצי, האמת אני אגיד לכם, לא היה חסר הרבה והיית מביאה איזה "נבוט" בראש למזכירה הבלה שלו, שסירבה לתת לי להכנס לרופא בין לבין, ועמדה על כך שאני צריכה להמתין שכל הפציינטים שהזמינו תור צריכים להכנס קודם. טוב נו, בסדר, מילא חיכיתי, אבל כשנכנסתי לרופא, הצטערת שהגעתי לשם, הייתי צריכה לגשת לבית מרקחת לקנות את החומר לזריקה, ולחזור לקבל אותה.
מה אני אגיד לכם, הוריד השמאלי שלי במצח כבר התחיל להתנפח (ושוב אני לא מרוקאית!) כשראיתי את התור בבית המרקחת, החלטתי להיות חוצפנית ולבשר לזאת הבאה בתור, כי הרופא מסיים את עבודתו עוד רבע שעה, לכן הצבתי לה עובדה שהיא צריכה לתת לי את תורה, למזלי נפלתי בבחורה נחמדה שפינתה לי את הדרך, או מכיוון שהסתנוורה מהיופי שלי, או שמא בגלל שראתה עד כמה אני צולעת.
הגעתי לזמן האמת, נשכבתי על מיטת "הניתוחים" אצל האורטופד, המחט חדרה לי עמוק בעקב הרגל, והצרחה שלי נשמעה בכל הקליניקה, כוס אומוווו איזה כאבים, הרופא בעל הזקן הבלתי מובן, גיחך קלות, ואמר לי "פחות כואב מלידה זה בטוח, איך ילדת"? וואלה לא יודעת, אל תשאלו אותי, העיקר שאני אחרי.
לאחר שהמחט החליפה להתחפף לה מעקב הרגל שלי, התחלתי להרגיש פעימות לב בקצב מוגבר, גלי חום הציפו אותי, הגוף רעד, האמת? זריקת קורטיזון זה דבר כואב, לא מומלץ בכלל.
הד"ר החליט ליידע אותי כי בזריקה הזו יש המון נוזלים שמצטברים בגוף, לכן עלי לשמור על תזונה נכונה מספר ימים, שמא לא יצטברו קילוגרמים נוספים מיותרים...ח ח ח, הצחיק אותי. עוד 2 קילו לא יעשו את ההבדל.
שאלתי אותו אם יש סיכוי שאקום ממחר בבוקר אם פנים נפוחות, והוא שוב צחק לי בפנים, ואמר "200 גרם תרשמי עלי"..
גם כן בדיחה, שישלח אותה לבזוקה, שם היא תתקבל בברכה.
כבר שעתיים אחרי, והזריקה עדיין כואבת, המקום לוחץ, והרגל רועדת.
ובכן שונאיי היקרים שנמצאים איפשוהוא בייקום שם, או בכל מקום אחר שבעולם, לצערכם הרבה אני לא אמות מזה!
תמשיכו לחיות ונשיקות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
