דרך החיים

היום כשבעלי בא לקחת אותי מהעבודה, הוא סיפר לי כי מחכה לי "הפתעה קטנה" בבית, לא שתיארתי לעצמי איזה רכב עם גג נפתח וחלונות חשמל, או ארוחת ערב רומנטית עם נרות דולקים ופלורסנט מסנוור כשברקע מתנגן לו שיר אהבה רומנטי...

אבל בהחלט הופתעתי.

ובכן..הוא התייחס לאגרטל המיוחד שהדבקתי בו חרוזים מעשי ידיי והחליט שאישתו מספיק מוכשרת (מה שבדרך כלל לא קורה)  סידר לתוכו  את ענפי הזהב שנותרו לי מעבודות השזירה, והניח אותו על הטלויזיה,  החליף את מיקום התמונות בקיר ותלה את השאר, בעוד התמונה הגדולה שלי שמתנוססת בדרך כלל בצד הקיר, נראתה כי שינתה את מיקומה לאמצע וקצת יותר גבוה מאחרות..

החליף את המצעים בחדר השינה למצעים החדשים שקיבלנו מאמא (סתם כי היא אוהבת לפנק לפעמים), סידר את ערימת הכביסה המקופלת בארונות, טיאטא את הבית, עשה שטיפה "סינית", ולמי שלא מבין זה המצאה חדשה שלו, לקחת את הסמרטוט של הכיור להרטיב אותו במים ונוזל שטיפה, ולהעביר על הכתמים המעצבניים בריצפה, בסוף לזרוק אותו לאשפה, לשים סמרטוט חדש בכיור מתוך הארון (כדי שלא אבחין)...והחשוב מכל שטף את הכלים, ועוד שפך רבע גלון אקונומיקה ושיפשף את הכיור..

וואלה הפתעה! אחלה הפתעה! בשבילי זו הפתעת המאה!

לא שהוא לא עושה, אבל בדרך כלל צריך או לבקש ממנו, או לחזור על הדברים מאה פעמים, עד שאת מקבלת תוצאות

את מקסימום על סף עילפון מינימום מחלת עצבים...

אז ישבתי וחשבתי אם ההפתעה הזו זה בגלל שהוא קיבל בשורות טובות השבוע, טיפל בעצמו ועשה מה שצריך, או שמא בגלל שהפסקתי לנ'גס כבר חודש שהוא לא עוזר לי, או בגלל שאתמול בערב השמעתי לו את "תודה לך" של איזה זמן אלמוני, וביקשתי שיקשיב טוב למילים...

וזה הולך ככה:

"תודה ליפה שלי, הנסיכה שלי, המהממת..
תודה שהבנת אותי כל השנים האלה
ואין, עוד אחת כמוך, שתאהב אחד כמוני. (צודק)
את, בשבילי את כל העולם, כל העולם.

את לא אחת שמוותרת ,את נלחמת בשבילי.
ולא נותנת לי ליפול, תמיד את לצידי. (הממממ)
יודעת לאהוב, וסולחת לי בלי סוף.
בלעדייך לא אוכל, גם דקה אחת לחיות". (אולי)

אני מרוצה. העיקר שהוא התחיל להפנים!