דרך החיים

מילוי מצברים לשבוע חדש שמחכה בפתח.

אני שונאת שבתות, פעם הייתי מחכה לסופ"ש בכיליון עיניים, היום כבר מיום חמישי מצב הרוח מתחיל לרדת, ניסיתי ל"נתח" את

זה והגעתי למסקנה, כנראה התמכרתי לעבודה קשה, לרוץ כל היום מהחנות למשרד, להגיע הביתה ולמלא את דרישות האשה החזקה והשקלית, לא מוצאת עניין בלשבת לקרוא ספר או לראות סרט ב DVD, כנראה שאני צריכה רייטלין כדי להירגע, יש לי קוצים בתחת, ויהיה מאוד קשה להוציא אותם משם ;-)...

במוצ"ש ישבנו לדבר אני ובעלי, הצלחנו לנהל שיחה מבלי לצעוק ולגלוש למקומות הרגילים, הסברתי לו את המצב, רוקנתי את ליבי, שיתפתי אותו ברגשותיי, ואפילו הודתי בפניו שהוא "חסר" לי, רגשית, פיזית, ונפשית בעיקר.

הוא טען "שאני לא מספיק שם בשבילו", רק אני הבנתי את הכוונה שלו, ולכן לא אוכל להרחיב עליה כי בין כה לא תבינו.

אני רוצה להתחיל את השבוע ברגל ימין, לא כמו אתמול שלשום, לא רוצה לתת לשום דבר ולאף אחד להשפיע על מצב רוחי, אבל זה קשה, עד שלא אלמד להרפות. אז החלטתי להרפות לא פעם,ונכשלתי, הפעם אני מקווה שאצליח, גיליתי שאני טובה מדי לאנשים מסובכים, יש בי ים נתינה, מלא אהבה וחום, ואני בעצם תמיד נתקלת באנשים שלא יודעים להעריך אותה, אנשים שלא ראויים לה, אבל זה לא חשוב, לא על זה רציתי לכתוב. בעצם לא רציתי לכתוב כלום, סתם לבלבל ת'שכל, ולנסות לשמור

על שפיות הדעת.

את אולי כבר לא ילדה, אולי פחות תמימה
והשער אל ליבך, הוא דרך הנשמה
את סופרת עוד שנה, וכבר חצי מאה
בין הצחוק והדמעה, חצי הכוס מלאה
אז קדימה, קדימה, קדימה.....

כמו סירה טרופה בין הגלים
שטה לה בן אלף מכשולים
פעם עד למטה, פעם למעלה
אל האופק הלאה, הלאה...

את אולי קצת עייפה, וחיוכך כבה
אך מתוך דמעה שקופה, את מולידה תקווה
מי עוד יכולה כמוך, לקום מתוך עפר
במסע קודר ארוך, לצפות את המחר
אז קדימה, קדימה, קדימה....

כמו סירה טרופה...

את כבר לא אותה ילדה, סופרת עוד שנה
מחפשת את דרכך מתוך האמונה
כשהשמש שוב תזרח, ועוד כוכב יאיר
וליבך שוב יפתח, ויעלה בו שיר
אז קדימה, קדימה, קדימה....

מילים: עוזי חיטמן