דרך החיים

כבר כתבתי בעבר שמעבירים את מקום העבודה הנוכחי שאני עובדת בו לנס ציונה, ו"ההוא" שיושב בחדר המנהלים ולא משתין לכיוון עובדיו הנאמנים, לא מוצא לנכון לעזור לאף אחד בשירותי הסעה ודלק, מילא אני, שעובדת שם תעשה חודשים, ומה עם אלו שעובדים שם עשר ושלוש עשרה שנה?

אז מכיון שאני לא מצורעת, נכה, ועצלנית, וחושבת שמגיע לי הרבה יותר מיחס שכזה, הפשלתי שרוולים ויצאתי לדרך, עיתונים, אינטרנט, קורות חיים ויחצנות נאמנה של עצמי (אני טובה בזה).

ומה שיצא :

שלשום ניגשתי לראיון עבודה בדרום ת"א, משרד רגוע ושקט, קיבל אותי בברכה אדם נחמד ומבוגר, זה למראית עין, סוג המשרה היא הנהלת  ייעוץ תקשורתי, ולמרות שאני לא בקיאה בתחום הזה, ולא זהו המקצוע שבו אני עוסקת, משהו שם עשה לי את זה, אולי השקט? הדממה? הרוגע? בלי לחץ, עצבים, הכל מתקתק כמו שעון, מוסיקת רקע קטנה , אני הוא ועוד ארבע קירות. כמובן שהוא שאל אותי אם אופי העבודה וההסתגלות של לעבוד לבד במשרד יכולים להתאים לי, ואני עניתי שכמדומני כל דבר הוא שאלה של הרגל, גם לזה מתרגלים, יש הרבה פלוסים בלעבוד לבד, להיות הבוס של עצמך, לא שלא עבדתי לבד בעבר, אבל מאז עברו הרבה מים בנהר, ולבסוף התווספתי לחבורת עובדים שהבוסים הקניבלים שלהם אוכלים אותם לארוחת צהריים בלי מלח.

הדגשתי בקול גבוה וראש מורם מה השכר שאני דורשת, סיימנו בלחיצת יד, והובטחתי לקבל שיחת תשובה עד סוף השבוע.

והמשכתי הלאה בדרכי.

אתמול בשעות ערב מאוחרות, קיבלתי שיחת טלפון מא' אחי, הגבר, השרירי, והתותח..התפלאתי, שיחות הטלפון שלנו נעשות בדרך כלל בשעות היום, ובכן...

א' עובד ברשת מלונות יוקרה בת"א בתפקיד ניהול כלשהו, וכששמע כי במשרדי הרשת מחפשים מישהי עם וותק ומקצוע כמו שלי, לא שכח כמובן לטרוח ולהתקשר לאחותו הגדולה, אומנם לא הכי גדולה, אבל עדיין גדולה ממנו, ואיך ישכח? אם לא שכח את הבעיטה בביצים שהבאתי  לו כשהיה בן שלוש עשרה בגלל שלא הוריד את ג'ולי הכלבה הדלמטית היפיפיה עליה השלום, ואת הכיסא שהרים על מנת להעיף עלי בעוד אני נסה מפניו בבית של 70 מ"ר, למזלי הכיסא פיספס ונפל על דלת השירותים וגרם לחור נוראי שם, עד היום ישנו החור הזה, אבא שלי פעם אמר לי כי לעולם לא יתקן את זה, רק בשביל שנזכור איזה חתול ועכבר היינו, בחיי איך שהזמנים משתנים.

שוחחתי עם סגן החשב שנתן לי טיפים קטנים וטיפטף לאוזניי סודות מקצוע של אפשרות קידום, וזה מכיוון שאני אחות של....

שלחתי קורות חיים, ונקבע לי ראיון עבודה ליום א' הקרוב, בא לי מאוד לעבוד שם, מקום מסודר, תנאים סוציאליים שיכולים לסדר אותי, וכמובן פנסיה נכבדה שבעתיד אוכל לממן בה את בית האבות שלי.

אני מפחדת לקבל רגליים קרות, קשה לי מאוד עם רישמיות ובטחון עצמי.

אני יכולה רק לאחל לעצמי בהצלחה.

מה אתם אומרים, פרוטקציה עוזרת בחיים או לא?