דרך החיים

האמת? אין לי מושג איך להתחיל את הפוסט הזה, אבל מכיוון ש"זה בהחלט דורש פוסט" (המממ...אמר את זה כבר פעם מישהו) אני אנסה, וזה הולך ככה:

אתמול בבוקר קמתי ליקיצת יום חדש, וכהרגלי עשיתי את צעדיי הראשונים לכיוון המטבח להרים את הצופציק של הקומקום, כשהבחנתי שלא נדלקה המנורה, עשיתי את הצעד השני לכיוון המחשב לבדוק מיילים שנשלחו בלילה, וזה עדיין מבלי לשטוף פנים, הבחנתי שגם זה כבוי והגעתי למסקנה במהרה כי אין חשמל בבית.

אז הערתי את בעלי והתחלנו לחפש את פשר הבעיה, משהו מקצר! הוצאנו את זה והכנסנו חזרה, ניסינו את ההוא ושוב הכנסנו... עד שגילינו את התעלומה. המקרר מקצר!!!!!

היום ב"חלון" עבודה הפנוי שלי, נכנסתי לאינטרנט מהעבודה וחיפשתי בגוגל "טכנאיי מקררים", השם הראשון שנתקלתי בו שכתובתו מופיעה באזור מגוריי, היה יוסי י', אז הרמתי את שפורפרת הטלפון וחייגתי, מעבר לקו ענה לי אדם עם מבטא פרסי, נשמע מבוגר על פי קולו, הצגתי את שמי וסיפרתי לו את הבעיה, קבענו להיפגש בשעה 12:30 בדירה, אחרי שביררתי את מחיר העלות, וזה אמר כי במידה ונצטרך להחליף חלק העלות תהיה עלות החלק, ובמידה ולא תהיה רק עלות הביקור.

הטכנאי הגיע,איש נמוך קומה, רזה וצנום, מבוגר במקצת, הציג את עצמו והתכבד בספל תה חם, בעוד הוא בודק חלק חלק היה צריך  להמתין כדי לראות עם החשמל קופץ שוב, באחד מהפעמים ותוך כדי חיתוך התפוחי אדמה במטבח, שמעתי אותו מספר לבעלי כי הוא אחרי שני התקפי לב, בהפרש של חודש אחד מהשני, וכל זה מכיוון שתפס את אישתו בוגדת בו והתגרש, וגם כי חתם ערבות למכר כלשהו, בעוד אותו מכר "נפל" בעסקיו והוא הערב עליו.

הרגשתי כאב חד, בעוד הוא שיתף תוך התעניינות ושאלות, כי הוא גר אצל חברים כרגע, ואין לו שום רכוש או דבר ערך, כי את הכל השאיר לגרושתו.

צמרמורת עברה בידיי, הסתובבתי והצעתי לו בוא לאכול ארוחת ערב היום אצלי, ארוחת חג חנוכה, ככה סתם, בלי לחשוב פעמיים ומבלי להכיר אותו, משהו בדיבור הכואב שלו, גרם לי לרחם עליו.

הוא הודה לי בסבירות פנים, ובירך אותי על נכונותי, אבל סירב והסמיק מבושה.

הבדיקה נמשכה כשעתיים, בעוד שמדי פעם הוא מתיישב ומחכה לתוצאות, בזמן הזה מצאתי את עצמי מחזקת אותו במילותיי, ביקשתי שיהיה חזק ובריא ושישמור על עצמו, ושלא יקח שום דבר ללב, כי אין כמו הבריאות, ושאני יודעת ובטוחה מההכרות הקצרה שלנו כי הינו אדם טוב, ואלוהים יהיה שם בשבילו, ושיאמין רק שיאמין..

בסיום הבדיקה, התוצאה לא התגלתה במלואה, וקיבלנו ממנו "טיפים" איך "לשרוד" את השבת עם המקרר.

אז ניגשתי לארנק והוצאתי את שטר התשלום שבו הוא נקב עוד בשיחת הטלפון, הרגשתי כי זה לא מספיק על מנת לגמול לו על ניסיונותיו, ניגשתי לחדרי והרמתי את זר הפרחים הגדול ביותר ששזרתי במכירה האחרונה שנערכתי בביתי, הזר עדיין היה עטוף בעטיפת צלופן וסרט סגול קשור בצידו. הנחתי את זה על הדלפק, ואמרתי לי' כי זה ממני כאות על מאמציו ובגלל שהוא נכנס לי ללב, ובנוסף הנפתי את ידיי לתת לו את שטר הכסף.

ברגע שי' הבחין בסידור הפרחים, הוא החזיק ביד אחת את לחיו, ופלט מילה כגון "אוהוו", ומבלי שום מילה נוספת החל להזיל דמעות שלא היה קשה לפספס אותן מתחת למשקפיו הבהירים, ואני התמלאתי צמרמורת, והתחלתי לבכות יחד איתו, הדמעות זולגות מעצמן לא יכולתי לעצור אותן, משהו במבט העצוב שלו חדר לי לנשמה, זה היה משהו כבד, מלא עצב....

י' סירב בכל תוקף לקבל את שטר הכסף בנוסף לזר הפרחים, הסברתי כי אלו לא קשורים אחד לשני, זוהי פרנסתו והשני בגלל שככה אני מרגישה ורוצה, י' ביקש ממני להחליט מה לתת לו, ואני עמדתי על שלי, וגם הוא..הוא עדיין סרב, ואז אמר "השטר שאת מחזיקה ביד הוא רק שטר, רק כסף, והזר פרחים הזה הוא משהו שפותח את הנשמה, שנותן אוויר לאדם כמוני, לכן אני בוחר בזר" אני המשכתי להזיל דמעות לאחר מילותיו והוא התרגש, וניגב דמעה נוספת מלחייו, לקח את הזר ונעלם במדרגות בעוד אני סוגרת את הדלת אחריו.