רציתי להודות לכולם על האיכפתיות והברכות שאיחלתם לי לרגל עבודתי החדשה,
להודות על הטלפונים והמיילים, על הרצון לדעת איך אני מרגישה ואיך במקום החדש,
למרות שהשתדלתי לענות לכל המגיבים באופן פרטי, החלטתי לכתוב את זה גם פה,
אני בסדר, נמרה שורדת, יודעת להפגין נוכחות, יש קשיים להסתגל למקום חדש,
אבל סך הכל עברו יומיים, אני מאמינה שהכל יעבור ואני אתפוס עמדה.
אתם חברים אמיתיים.
בעיקר אני עייפה, כמעט ולא ישנה בלילה, הוא מסיט עייפות מעיניי, מתגרה בי, טיזר לא קטן,
כנראה למד ממני...הוא עושה לי את זה, הוא מדליק ובעיקר מעניין, מרגש אותי, וגם גורם
לי לחייך, אבל מנגד גם מענה!
היום בבוקר הקשבתי לשיר הזה בדרך לעבודה, כל הזמרים האנונימיים האלה, עושים לי
צמרמורת עם השירים שלהם, לא קשה לי להתחבר למילים, להבנה....זה סוג של פורקן בשבילי,
כנראה שלא תבינו את זה..אבל זה בסדר, העיקר שזה משחרר אותי...
בא מין השתיקה
וחולם על עץ הזית בגינה
ובצילו יושב הדשא
ורואה שם פרח ואולי זו את
מכוסה באור יופיו בעצם.
כל אשר אני אומר עכשיו
זה עוד ירגיש בכל מצב
כמו שאלה שקטה
עוד השיר המתנגן באור
בצליל מיתר שירת מינור
זה בא מן השתיקה.
מאזן ברצונות אנושיים
את ההגיון ואת הרגש
מבקש בתפילותיי מאלוקים
הבנה של דעת ושל שקט.
כל אשר אני אומר עכשיו...
לפעמים השיר אומר במנגינה
ומתבטא יותר טוב זו הדרך
כי הרי כל צליל שבא במתנה
מקבל חיות ויש לו ערך.
כל אשר אני אומר עכשיו.