דרך החיים

כמו בת שש עשרה המגלה לראשונה את האהבה, את סערת הנפש שאינה פוסקת,

את הצורך להתחבר למשהו כל רגע ובכל שעה, פתאום הפכתי לאישה אחרת,

 אני מתקשה למצוא מנוח במשרד, בבית, בחברת אנשים, נהייתי קצרת רוח.

דברים של מה בכך התחילו להפריע לי, לעורר כעס, ואפילו מי שמתחשב ואוהב נופל קורבן למצבי הרוח המתחלפים,

אתמול שאלתי את עצמי בשקט "תגידי, מה קורה לך בזמן האחרון?".

בזמן האחרון לא חלף כמעט יום בלי פלירטוטים, בלילה, בדרך לעבודה, או אחר הצהריים, פתאום חסרים לי הימים

שהייתי חומקת מן הבית בתירוץ כלשהו, מנצלת את העובדה שלא חוקרים אותי.

בקיר הסלון תלויה תמונה גדולה שלי, ואני מביטה בה, ותוהה "לאן נעלמה האישה הזאת"?

אפילו בחלומות אני רואה, כולם מתאווים אליה, והיא? למי היא מתאווה?