כמה פעמים היה לי חלום שרציתי לבצעו, אבל חדלתי לפני שהתחלתי מפני שנראה לי שזו הייתה משימה גדולה מדי.
לחזור ללימודים, לעבור דירה, לצאת לטיול, להחליף עבודה. בהתחלה, כל אלה, ומטרות רבות אחרות נראות כמשימות שאין לעמוד בפניהן.
במקום לגשת למשימה כמשהו שלם, אוכל לפשט את העניין אם אבצע כל שלב בנפרד. כשאהיה מוכנה אוכל לקדם את הפרוייקט. זה מוריד את הלחץ מזה שאני רוצה לדעת את כל התשובות ולפתור את כל הבעיות שעלולות להתעורר לפני שאפילו התחלתי.
בנוסף לכך, אני גם חופשיה לנסות משהו ואחר כך לשנות את דעתי. ייתכן והרבה פעולות והרבה סכנות כרוכות בתוכנית שלי, אבל אינני חייבת להתמודד עם כולן ביום אחד. אני יכולה להתקדם צעד אחר צעד ובקצב האישי שלי.
פעם נהגתי להיפגע כשמישהו נתן בי מבט כועס, דבר אליי בטון קשוח, או שלא דבר איתי בכלל..אני התקדמתי במידה מספקת כדי להבין שלמבט, לטון של דיבור, או למצב רוחו של הזולת כלפיי, לעיתים קרובות, אין שום קשר אליי. בדרך כלל זה קשור למה שנעשה אצלו מבפנים.
הרגישות שלי לגביי מה שמתרחש מסביבי, פחתה בהרבה, ואני מנסה לשאול את עצמי "עד כמה זה חשוב"? כשהכאב שוכן בקרבי, זה רק כואב לי ושולט בי.
המון אנשים אחרים חשובים לי, ולפעמים דעותיהם חשובות גם, אבל יש דברים שמתקבלים אצלי בצורה אישית, כשלמעשה אין להם שום קשר אליי. כשיש לי דעות משלי על עצמי, זה מאפשר לי לקבל את מחשבותיהם של האחרים מבלי שהן שולטות בי.
המוקד העיקרי שלי לעסוק בדאגות הגדולות יותר שבחיי. אחרי שחיים בזוגיות יכול להיות שקשה להבדיל בין אי נוחות לבין משבר עיקרי. כאשר תוכניות מתבטלות, כשמגיעים חשבונות בלתי צפויים, כשאני מאוכזבת מהיענותו של מישהו, אני יכולה לשאול את עצמי שוב "עד כמה זה חשוב"?ברוב המקרים אני מגלה שמה שחשבתי לאסון, לאמיתו של דבר, היה ללא חשיבות.אם אני אשתדל להתמקד ביום הזה, במקום לדאוג לתוצאות עתידיות, אצליח..
אם אתקל היום במצב מדאיג, לפני שאגיב, אשאל את עצמי "בעצם, עד כמה זה חשוב"?ייתכן מאוד שאראה שהמצב לא חשוב עד כדי הקרבת השלווה שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
