דרך החיים

אני מצטערת

החלטתי סופית

זה כואב לי כל כך

הדמעות לא מפסיקות לרדת

 כנראה שלא נשארה לי שום ברירה

אני מוחקת את הבלוג בימים הקרובים

לא בשביל שתבקשו ממני להישאר

לא בשביל לנסות למשוך תשומת לב

תאמינו לי...זה לא קל לי

רוב חיי כתובים פה מולי

ומי אני? ומה נשאר ממני?

בעצם כלום

שום דבר

הכל מסיכה

אז למה לקרוא ולהמשיך לכתוב כשזה כואב יותר

ולמה לא להרפות ולשחרר הכל

אני רועדת רק מלחשוב על זה

למחוק

וקר לי כל כך

המקום היחידי שיכולתי להיות אני

לכתוב, להרגיש, לחוש כאב וגם שמחה

כנראה אני לא חזקה מספיק כמו שאני חושבת

לא מסוגלת להתחבר למציאות הכואבת הזו

לא יותר...

משחקת אותה חזקה, נלחמת, מתמודדת

אך מבפנים אני ציפור שבורת כנפיים

בורחת חוזרת אחורה

לפחות 5 שנים

כל כך הרבה עבודה קשה

והכל תקוע...תקוע.