אולי זה כבר פאסה, ואולי עבר הזמן, אבל כבר מספר שבועות יש בי מין רצון חזק שכזה לעלות את השיר שמתנגן כרגע ברקע הבלוג, אולי לחלקכם הוא לא "מדבר", אבל אני.. הוא משדר חץ ישיר שפוגע בלב הקטן שלי... איפשוהוא שם במעמקי נשמתי הפצועה...
פעם זה היה נפוץ בישרא, זה כמו אופנה, היום כבר לא..אבל אני אחראית על האופנה שלי ולא אף אחד אחר, זה כמו ללכת עם כובע של אנטונלה בשנות האלפיים המתקדמות, ואני מסוגלת..תתפלאו..כי אם אני חושבת שזה הולם אותי, את האישיות שלי, את הרצון להראות "נקייה","יפה", אז אעשה זאת..ולא איכפת לי מה אחרים יגידו, או להבדיל להסתובב עם אוברול של הריון בזמן שאני ממש ממש לא....
לא שאני מתנצלת...אבל אם יש שיר שמחבר אותי לימים שכאלה זה השיר הזה, את המילים שלו כתבתי בפוסט
הזה, לכל אוהביי המוסיקה שרוצים לקרוא את המילים הנוגעות הללו, ולנסות לפענח אותם, כל אחד מהמקום שלו, מהאני שלו, מהבפנוכו שלו, מהאדם שהוא רצה תמיד להיות ועוד יהיה...
אז נכון, אני אמורה להיות בדכאון, אבל אני לא, החיים חישלו אותי לחלוטין,אני צוחקת ומחייכת גם אם בפנים הלב קצת בוכה, מתגעגע, דואג, רוצה להגיע כבר להחלטה, רוצה ל"עמוד" על שלי, אבל בשביל אחת שמאמינה ומדברת עם אדון עולם..טוב נו..יש שיגידו שהיא גברת העולם,אני יודעת שאקבל את הכיוון מלמעלה...ממי שזה לא יהיה..
אז הוא עזב לפני ארבעה ימים, אז מה? הוא בקושי שורד...גם אז מה, הוא משחק אותה גיבור כשהוא בכלל לא, בדיוק כמוני. ואני לא מתכוונת להכנס למלחמת כוחות, כי אני בטוח אפסיד...הוא מבקש לבוא לראות את הילד, ואני עונה.."בטח בשמחה", הילד לא צריך להיפגע, ובזמן שהוא בחדר יושב ומשחק עם הילד, אני מוצאת לי את הזמן הזה לשבת ולכתוב עוד פוסט בעולם שלי.
זה הניסיון השני לפרידה שלנו, רק הילד בראש שלי, רק הוא שמעניין אותי, אני? אני "חמורה" גדולה, יודעת שבסוף אעבור את הכל, ועוד אצחק על זה...אבל בשביל הנשמה הטהורה הזאת שמעניקה לי כל כך הרבה אהבה, אני רוצה לבחור את הכי טוב שבעולם...הוא רוצה את אבא ומתגעגע, זה טבעי..זה אבא שלו, ולי אין זכות להפריד אותו במכה מאבא שלו, אני גם לא דוגלת בכך, אני חושבת שאם כבר להיפרד אז לעשות את זה בדרך מסודרת, בדיוק כמו שלא צריך להישאר יחד בשביל הילד עם כל הכאב שבדבר....אין לי מושג כרגע מה יילד יום, ומה יקרה מחר, אולי אני אגואיסטית שנוח לה שיש מישהו שכביכול נותן לה "גב" שהוא בבית, אבל גם זה בעצם כבר לא...אני הגב של עצמי ושל הילד שלי..אז אני עושה דברים אחרים כדי למלא את החלקים החסרים, בגידה, בילוי, הנאה של החיים, ושיקפצו חלק ויגידו שאני חרא, זבל, ואפס מאופס, אולי אתם צודקים..אבל אני לא, כי אני לא מאחלת לכם לחיות במסגרת שלא מתאימה לכם, ולפחד..כל כך לפחד לעשות את הצעד הדרסטי, ואם זה עדיין לא צריך לקרות אז זה לא יקרה גם הפעם...המצחיק הוא שאני יכולה להיות פסיכולוגית לאלף חברות וחברים, לכוון, להקשיב, לעזור, ואולי לתמוך במידה מסויימת, אבל הפסיכולוגית שלי...של עצמי, אני רחוקה מלהיות..
אני לא בטוחה שתבינו בעצם מה אני רוצה, כמו שאני עדיין לא הבנתי..וכנראה שאף פעם לא אבין..
שיהיה ערב נעים ומזיל ריר (אני מחכה לו כבר שבוע וחצי);-), כי אני מ-ת-ג-ע-ג-ע
אגב: למרוקאים שביניכם, שלא מסוגלים להכנס לבלוג ולשמוע שוב ושוב את השיר שמתנגן, אתם מוזמנים להנמיך מראש את הווליום עד להודעה חדשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
