דרך החיים

או קיי.אני מרגישה סך הכל טוב, ואולי לא, לא יודעת מאיפה זה בא. עד לפני שעה וחצי הרגשתי מעולה,

 היה לי טוב,כל כך טוב, התאפקתי המון זמן..

 התבקשתי יפה לא לכתוב על זה, והסכמתי, לא יודעת למה...אולי מכבוד?אולי מלנסות לרצות?למרות שרק פה בעולם

 הזה שלי אני יכולה להוציא, להשתחרר, לדבר..משהו חוסם אותי.

יש לי אבן קטנה על הלב בשעה וחצי האחרונות, לעולם לא קרה לי להרגיש ככה אחרי התרגשות....והיתה התרגשות...

משהו לא היה ברור לי שם, אולי חוסר זמן? אולי לחץ? למרות שאני לא חושבת שמשם זה הגיע...זה הספיק..טוב נו...למה לשקר, זה לא! אבל המציאות ברורה...

זה משהו קצת יותר עמוק, משהו אחר, שונה, והרי למדתי לנפנף דברים ולתת להם לעבור מולי, רגע..אולי בגלל שדיברנו על נושא הרגשות, איך להרגיש? מתי להרגיש? אם מותר להרגיש?..מתחילה להתבהר לי התמונה..ואולי הכרטיס ביקור שהיצגתי לאור היום כבר לא כל כך מוצלח..?"פחות יפה, פחות סקסית"...קיבינמט, למה הראש שלי צריך לעבוד שעות נוספות...

אני יודעת שאחזור לעצמי תוך כמה שעות, אתעורר ממנוחת הצהריים ואמשיך בשיגרה המעצבנת, איכסה השיגרה הזאת.

 זה מדהים בעיני לגלות עד כמה שני אנשים בודדים יכולים להידמות אחד לשניה, ומנגד להיות כל כך שונים...

עכשיו, אחרי שקצת הוצאתי מהבטן, אני חושבת שאני יודעת...הסיבה האמיתית להרגשה שלי, זוהי החזרה למציאות...לשיגרה..למטלות, לעבודה קשה, לשיעמום, לבדידות, לחוסר ריגוש, ואובדן על כל סוגיו...שקצת רחוק ממני תודה לאל, אבל עדיין השאיר אותותיו...לא.אין מצב!!

בדרך חזרה שלום חנוך שר לי שיר (גלגלצ תחנה פצצה), איך הם יודעים מה אני מרגישה..מה לשדר..על מה אני חושבת?..

לאט לאט/שלום חנוך

שבת שלום.