דרך החיים

תמיד היה לי את המקום הפרטי שלי, זה שהייתי נעלמת אליו כל פעם שהיה מחניק לי מסביב, וזה היה מקום שאף אחד לא יכל להגיע אליוץ.... אהבתי את זה ככה.. לא המשפחה ולא החברים מהעבודה או מהמעגל שלי. דאגתי שישאר רק שלי, סודי, משלי.

התלבשתי במיוחד, אספתי שערי למעלה, ענדתי שרשרת צמודה לצוואר, חולצה חשופה מעט, לא יותר מדיי. ג'ינס בהיר ארוך, מכסה את הנעל..איפור שחור עדין סביב העיניים, הדגשה. וגלוס קליל על עור לבן חיוור.

מושכת תשומת לב.

יצאתי מהבית בשקט, נעלתי מאחוריי וירדתי לרכב. הדלקתי סיגריה ויצאתי לכבישים השחורים..  הרוח הצליפה בפניי מאיימת לפזר את התסרוקת, מוסיקה ניגנה ברקע ואני שקעתי לי למחשבות.. זמן רב עבר מאז ביקורי הקודם. מעניין אם הוא עדיין זוכר אותי. אם הוא יהיה שם. הוא תמיד הזכיר לי גן עדן, הוא היה הפרי האסור שלי. לגעת בו תמיד היה רחוק ממני, במיוחד ביום יום. הסתובבנו אמנם באותם מעגלי המחשבה ביום יום, אבל לו היתה שרשרת הבטחון שלו ולי שלי.  כך שלמעשה, רק שם יכולנו להיות יחד. וגם אז, לא הרשיתי לעצמי להסחף איתו כבר זמן רב.

החניתי את הרכב, ציפצוף הנעילה הזכיר לי ימים אחרים, כשרק הכרנו. 

היינו שנינו בתקופת טרום "שרשרות הבטחון" והכל היה על הזין שלנו.

היה לנו סקס מטורף, אבל את זה ידעתי שיהיה לנו מהיום שראיתי אותו לראשונה.. זה מחזיר אותי כ"כ הרבה זמן לאחור..

צעדים חרישים לעבר דלת גדולה מעץ מלא.  

אני זוכרת כשפגשתי אותו לראשונה....

בהתחשב בכך שבמבט לאחור לא חיפשתי קשר רציני.. אבל אולי טוב שכך, כי ברוח ספורטיבית ותחושת ציד חזקה יצאתי באותו ערב...  זה לא שהוא היה מרכז העינינים אבל משהו בו הזכיר לי משהו שראיתי או חלמתי בעבר, ובשניה שמבטינו הצטלבו, המבט שלו המיס את כל הפרקים בגוף שלי.

אני יודעת מה כולם חשבו, שזו אהבה. אבל זה לא היה ככה. אהבה זה לא תמיד מה שמחפשים וודאי לא מה שחיפשתי אז. התקרבתי אליו מהקצה השני של החדר וכאילו חוט בלתי נראה משך אותי אליו, הוא לא הוריד עיניו ממני וזה הטריף אותי עוד יותר.

החצר הובילה לחדר גדול, כמו אולמות הנשפים של פעם. חדר עמום, נרות בחלקים שונים של החדר, כריות וספות מפוזרים בשתיים מפינות החדר. בפינה אחרת בר ארוך.. 

הוא נעמד מאחורי, הסית שערי לאחור וטמן ראשו בשקע בין צווארי לכתפיי.. ידיו עברה לאורך גופי עד לקו המותן פונה לעבר הבטן ונכנסה בין הבד לעור ישירות אל בין רגליי.. כל העולם ואחותו היו שם והוא כך, יד בתחתוניי, יד שנייה על שדיי ושפתיו ליד אוזני "את תהיי שלי".. נופי העולם מעולם לא נראו לי זוהרים יותר מאותו הרגע, הצמרמורת שהוא העביר בי, הרטיבות שנתן בי...

עציצים ירוקים פזורים סביבי, התלחששויות מאחורי מתוך החדר, ואני עם רוח על שערי, הצתתי סגריה.. המשכתי לרכב על כנפי הדמיון.. פה מותר לי, בפינה הזו שלי הפרטית, כאן מותר לי הכל. כאן מותר לי לחזור לרגעי ההוללות של נעוריי, כאן מותר להתרברב או להתחרות, כאן אני יכולה אפילו להזדיין לעיני העולם.. בדיוק כמו באותו ערב.. ללא שרשרות הבטחון שלקחנו עלינו מאז..

בתחילה זה נראה היה מביך, כי מה שהלך שם היה סקס נטול אשמה, נטול מעצורים..הוא הוריד לי את המכנס, יד אחת הניח על צווארי מלפנים ופשוט התעלס איתי. תחילה לאט ואז הגביר את הקצב.. הנשימות שלי הפכו לאנחות קולניות כאשר הוא משך אותי אליו ואז כופף אותי כשידיי על המיטה. ידו עברה בין רגליי מלטף את איברי שלי צובט מעט ואז עבר ובהכניס ידו לתוכי, תחילה אצבע אחת אחריה עוד אחת ואז הוציא והתכופף ללקק... הוא ליקק את כולי והתרומם, אז בהדף אחד חדר לתוכי תוך שאני פולטת אנחה ארוכה.. לא עבר זמן רב עד שהוא התקרב לקצה..

אז הוא הרים אותי אליו, ירדתי לו, בולעת אותו, מלקקת אותי ממנו, יונקת אותו בכל הכח, רעבה לתחושה הנפלאה הזו , מביט בגאווה על יצירת הפאר שלו..

היו לי כמה חלומות עליו מאז אותו ערב אבל כשחזרתי הביתה, חזרתי לאפרוריות שלי והותרתי אותו מאחוריי. הערב קיויתי שיהיה שם שוב. באתי לשם במטרה לחדש כוחות, להתנקות מהמציאות של החיים שלי, קיויתי להתקל בו שוב. אם כי לא ידעתי מה אשיג בכך.. ודאי יגיע איתה שוב, וגם לי יש את השרשרות שלי, כך שלא ראיתי דרך בה נוכל להתחבר שוב. חשבתי שנוכל לשבת לאיזה דרינק או משהו כדי לדבר קצת, להתחכך מעט, אבל לא היה בטוח שבכלל יהיה שם...

הבנתי שפיספסתי אותו הערב.. לא יודעת מתי אוכל להגיע לשם שוב.. לחץ השרשרת מתהדק ודברים ודאי לא יהיו זהים שוב, ספק אם תהיינה שוב הזדמנויות. כ"כ רציתי לראות אותו, להרגיש את המגע המטורף הזה שוב, לשחות בין זרועותיו, לתת לו לפרק אותי, לכופף אותי, להפתיע אותי, לאכול אותי... להיות מלכה בזרועותיו..

השעה כבר היתה רבע לארבע. המציאות דחקה בי להתקפל. לגמתי את שארית הכוס, השארתי אותה על השולחן, מתמסרת לאויר הנעים, לאוירה שסביבי, כיביתי את הסגריה וקמתי לעבר הדלת.

ואז הוא הופיע מולי, לבדו, הביט בי בשביעות רצון וחייך.