דרך החיים

יום הזכרון. עצוב. כואב. משהו באוויר.

רוח קרירה. רוח נשמות. קולות של דמעות.

ריח של דם. 

מדינה שלמה מתכנסת. מתחברת. מכבדת.

עומדת דום ומצדיעה. מדינה לתפארת.

ילדים קטנים. גברים יפי נפש. נשים גיבורות יותר.

נדמו. הלכו מבלי לשוב.

הורים שכולים. משתפים. בוכים. כואבים על אובדן.

מספרים על יקיריהם. נחשפים. מתגלים.

 אנשים חזקים.

ילדים שלא ישובו. צנועים. טהורים.

תמונה שנקרעה. משפחות מנסות לשרוד.

 ככה נספו להם. בתחילת חייהם.

חוט דק שמפריד. בין מציאות לדימיון.

 מציאות חזקה וכואבת.

מביטה בטלויזיה. מזילה דמעה. ועוד אחת.

תומכת את הראש בידיי. כשהאמא מדברת.

חץ בלב. דקירה. כאב בלתי נסבל.

מתחברת. לא יכולה להרפות.

חשוב לי להקשיב. לשמוע. לשאול.

לוקחת את כאב כולם.

גודלת דרך זה.

מחשבה. ועוד אחת. אבל מתפרץ.

כולנו בני אדם. לוחמים.בעבר.בעתיד.בהווה.

מנסים לשרוד. יוםאחד. ועוד אחד.

בטלטלות שטותיות. הכל מתגמד.

מודה לאלוהים. שיש לי המון.

יותר מאי פעם. יותר ממה שחשבתי.

ככה הלכו להם.

ואנו לומדים דרכם.

להאמין. להקשיב. לאהוב.

להיות שם ולזכור אותם.