הזמן דהר מהר מדי. רק במחיצתו חלפו השעות מהר כל כך. אילו רק היה גם הוא ער ללוח הזמנים המוגבל שלה.
מאבדת לחלוטין את תחושת הזמן. היא אהבה כל רגע איתו, אהבה את ההפתעות הקטנות, את השפעתו.
את יכולותיו המופלאות לקרוא את מחשבותיה.את הסערה שהיה מחולל בקירבה שוב ושוב. הם חשו ברי מזל וחששו שיום אחד יגמר הכל. מהר.כלא היה. היא היתה מכווצת את עורקיה כשראתה אותו.
הוא הזדקף על המיטה.עירום. ושוב, נמלאה הערצה לגופו החטוב, הבנוי לתפארת. "יש לי הפתעה" היא אמרה.
ויצאה מן החדר. כשחזרה בידה זר של שושנים בצבע ארגמן לוהט. היא הניחה את הפרחים.ונשקה לו על הלחי.
נשכבה. הוא הסיר מעליה את השמיכה והביט בה. היא שכבה מולו עירומה. עיניה מחזירות לו מבט אהוב.
"לא היית צריכה לטרוח" הוא אמר.והיא חייכה.
הניף ידו לזר השושנים.תלש את עלי הכותרת בזה אחר זה.ופיזר אותם על גופה, עד שכיסו אותה כמעט כליל.
ומבלי להבין איך זה קרה.חשה את גופו מתמזג עם גופה. עשרות העלים פינו לו את מקומו. והוא ביניהם, מפשק את רגליה אט-אט וחודר אליה בין גן השושנים האדומות. שנטע על גופה.
היא עצמה את עיניה והתמסרה לו כל כולה.
לאחר שפקחו את עיניהם מתנומה קצרה.הוא שכב לצידה, מחבק, ומקשיב. "אם יש משהו שאני מצטערת עליו, זה שאלוהים לא נתן לי כמות גדולה של בטחון ויכולת שכנוע עצמי כפי שהעניק לך"..ואז שאלה.."זו הפעם האחרונה"?
הוא הסתובב אליה בבת אחת ולפת את כתפיה. "אם תרצי באמת, אנו נצליח להגיע לשם, ליישם מה שעוד לא הספקנו, אין יום שאני לא חושב עליך, על מעשייך, מתגעגע אליך"..והיא? שוב חייכה..
הוא נשק לצווארה. גלש אל שדיה וטמן בהם את ראשו.ידיה ליטפו את שיער ראשו..מסרבים להיפרד.
" כשדברים קורים מהר, באורח לא צפוי לגמרי,לא לוקחים הכל בחשבון, תמיד אהבתי שהחיים זרמו בצורה מסודרת, בלי שינויים, אבל כפי שאתה רואה, לפעמים הכל מתהפך"היא אמרה..והוא הוסיף "חשבתי שאישה
חזקה כמוך תדע להתמודד עם מצבים בלתי צפויים"...
"טעית" היא ענתה "אני לא חזקה"..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
