דרך החיים

אני יודעת שאם היה לי צ'אנס אחרון... הפסדתי אותו היום מבלי לחשוב מה יהיו התוצאות, לא עצרתי את עצמי מ"לפעול"...

כי רציתי כל כך שישמעו אותי, להגיד מה שעל ליבי, לתת לקול שלי לבטא את החופש..

לא יכולתי לתת לפחד שוב למלא אותי, לגרור אותי.... אז בלמתי אותו ופעלתי.

רציתי להשתחרר מהמועקה הזאת, לא חשבתי לרגע שמישהו יאזין לי, לא ניתנה לי הזדמנות גדולה ומובחרת, אבל לפחות היתה נכונות לאוזן קשבת.

בתקופה האחרונה, אני כל כך טעונה מצורת החיים שלי, נגעלת מעצמי ומהסובבים אותי.

נותנת לאנשים מקומות ודברים להשפיע עליי עכשיו! אני צריכה לשאת בתוצאות ולגסוס לאיטי.

וכל זאת כשבעצם אף אחד מכם לא יודע לאיפה זה בא ולאן אני הולכת עם זה.