אז בעלי החליט לייחצן את הנחמדות שלו, כשפניתי אליו השבוע לשאול אותו אם זה בסדר שהוא "יקפיץ" אותי על הקטנוע שלו לעיר שאני צריכה להגיע אליה, על מנת שלא אאבד את שפיות דעתי בפקקים הנוראים של איילון..
הוא ענה בחיוב ובשמחה, משהו שלא מובן מאליו בדרך כלל.. הגעתי הביתה כולי מאושרת על מנת להתארגן,
ותוך 5 דקות חיכיתי למטה..מוכנה..עם מעיל רוח מפני הקור שהולך לחדור לעצמותיי בכביש המהיר תוך כדי הנסיעה..
התיישבתי..והתחלנו לנסוע...וככה זה התחיל..
הוא: "זוזי עם הטוסיק כמה שיותר אחורה, כי אני יושב על השפיץ של הכיסא"
אני: "נו..מה רע, לשבת על השפיץ?"
הוא: "לא רע בשבילך, אבל בשבילי כן"
אני: "גם עכשיו טענות..יאללה סע סע אני מאחרת..ולאט כי אני פוחדת"
הוא: "אל תדאגי..אני שולט"
אני: "שולט בתחת שלי (בלחישה)"
בזמן הפקקים הוא החליט להתנגב בין רווחי המכוניות בעוד ברכיי פסוקות לצדדים, (אוחח רק אם זה היה בפוזה אחרת) כנראה שהוא שכח שאני איתו..או רצה לשכוח...וכל שיפשוף של הברך שלי בדלתות המכוניות או בעמודי ההפרדה על הכביש יכולים בהחלט לגרום לי לאיזה קרע במפשעה..
אני: "וואו וואו...אולי תירגע...אל "תשתחל" לי בין המכוניות..הברכיים שלי"
הוא: "אל תדאגי...אני יודע באיזה רווחים אני יכול לעבור ובאיזה לא"..
אני: "לא נראה לי"
הוא: "אמרתי לך אל תדאגי!"
אני: "כשאומרים לי לא לדאוג..אני הכי הרבה דואגת"
הוא: "מה את רוצה"?
אני: "שתיסע לאט..ותתחשב, אתה יודע שאני פוחדת"
ושוב הוא החליט שקירקס רווחי המכוניות יכול להיות נחמד..
אני: "מה אתה דפוק?"..די כבר..אני מתה מפחד..סע לאט ובשוליים..
הוא: "תפסיקי לזוז כל הזמן..את גורמת לאיבוד שיווי המשקל של הקטנוע"
אני: "ואתה גורם לי לאיבוד שיווי משקל של התאים האפורים במוח"
הוא: "בואנה איזה נוח להישען לך על החזה בנסיעה כזו"
אני: "כן אה"..
הוא: "מה כן אה"?
אני: "שכחת אה?"
הוא: "טוב..תרגעי ..אני גם ככה בקושי שומע..והרוח דופקת לי בפרצוף"
גלינג גלינג..צלצול הפעמונים בישר לי נקמה..הוא לא שומע!!!!...
אני: "שומע משהו?"..
(אין תגובה)
אני: "ח' שומע?"
(אין תגובה)
<חיוך ערמומי ובעל המון סיפוק עלה על פני..הוא לא שומע גם ככה אז אפשר...>
אני: "איזה חסר התחשבות אתה..בחיי..אומרים לך לאט..כוס אמק...אין לך רחמים...איזה טעות עשיתי בחיים שהתחתנתי איתך..אגואיסט ברמות קשות...מ-נ-י-א-ק"
(שתיקה)
<יופי...הוא לא הגיב אז הוא לא שמע..אפשר להמשיך>
אני: "מתי מגיעים נתפסו לי המפשעות"..
(שתיקה)
אני" נו..אתה עושה בכוונה..אני יודעת שאתה שומע"
(שתיקה)
<משפשפת כפות ידיים זו בזו..וממשיכה...>
אני: "עד שכבר אתה מסכים לעשות משהו...אתה גם לא מתחשב...אשכרה אתה מה זה מתאים למשפחה שלך..חסרת התחשבות כזאת...בדיוק כמו האחיות הפלצניות שלך...טוב שהן לא גרות בארץ..ואני מאוד מקווה שבת אחותך תעבור השבוע מאצלנו.. כי אם לא אני שוברת לה את הראש"...
(שתיקה)
<אחרי 5 דקות...עוצרים לרגע בתחנת דלק לתדלק>..
<אני יורדת לרגע מהקטנוע...כמעט מועדת..והוא מחייך>
אני: "מה מצחיק"?
הוא" סתם"..
אני" דביל"
הוא: "נכון...בדיוק כמו כל המשפחה שלי, האחיות הפלצניות שלי, בת אחותי שצריכה לעבור, ועל טעויות משלמים.."
אני: "מחייכת ומסמיקה"
הוא: "אפשר להמשיך?"
אני: "כן"...
ממשיכים בנסיעה...
הוא: "מה קרה את לא מדברת"
אני: "אה..סתם..עייפה"
הוא: "וואלה..עבדת קשה?"
אני: "כמו תמיד"
הוא: "טוב"
אני: "נו..ברצינות..מתי מגיעים.."נפתח לי התחת כבר"..המפשעות שלי כואבות"
הוא: "מעניין..מזה כן ומדברים אחרים לא"
אני: "מה זאת אומרת?"
הוא: "אל תשחקי אותה.. לא שכחתי שאת גמישה"
אני: "מה הקשר"?
הוא" אין קשר...תחזיקי חזקקקקק"
אני: "לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא".....
<דקה לפני שמגיעים ונשמתי יוצאת מתוכי לעולם הבא...אני מבקשת ממנו להיצמד למדרכה על מנת שאוכל לרדת...
כדי שלא אמעד שוב עם נעלי העקב...>
הוא: "מה??אני לא שומע"..
אני: "די די טוב...אני אפול"
הוא: "לא נורא..יותר כואב זה לא יהיה...אמרתי לך אל תבקשי ממני"..
אני: "אני באמת מצטערת שביקשתי"..
הוא: "כמו שצריך...נקמה אהה?"
תוספת נחמדה - היא עזבה היא עזבה היא עזבה....אין מאושרת ממני!!!!!!!!!!שיוואו...זה היה שבוע מייגע..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
