דרך החיים

עוד שבוע מהיום, החתונה של אחי! הסידורים והקניות בעיצומן, עייפתי מהתרוצצויות האלה, מחוסר ההחלטיות... מה אלבש?..מה אנעל?...איזה תכשיט?..שיער?..ועוד כל מיני שאר ירקות שאפילו בסלט מטבוחה לא הייתי משלבת אותם..

סוף סוף הגעתי להחלטה..בעזרתם של התם, הרשע, וזה שלא יודע לשאול..מלאן התייעצויות...מה כדי? זה יפה?  איך זה נראה עלי? כדי את ההוא? את זה? אוףףף כמה כאב ראש...היום קניתי נעל אלגנטית מהממת בצבע כסף עם רצועה מגומי..ופרח בצד..נעל שפיצית משגעת, במחיר משגע עוד יותר...נעלתי אותה, ומדדתי שוב את הבגד...הפעם העשירית בערך שאני מודדת אותו..מנסה כנראה להבחין בשינוי לטובה כל פעם מחדש...אין ספק שהוא מחמיא לי ביותר...ועם הנעל..והתכשיטים..אני פשוט מושלמת!:-) צנועה הא?

זה ברור לי שאני צובעת את השיער בגוון האדום הלוהט שאני בדרך כלל צובעת בקיץ..כולל כמה גווני שמש בהירים מקדימה..נראה לי שאתמודד עם פן הרולים הקופץ..וישאיר בצד לכמה שעות את דמות הנערה הפרועה עם השיער הגלי בגוון הג'ינגי' כמו תפוזינה...

האיפור המעושן בגווני החום בורדו שחור, הולך להפוך אותי לדמות דרמטית לחלוטין..סוף סוף אוכל להשתמש בכישוריי האיפור שלי אחרי שנה של לימודי איפור מקצועי אצל טובי המורים..ו"הגנבים" כמובן מלפני מאה שנה...הצלליות, הליפגלוס, המסקרה, והפודרה שקניתי שם כבר צועקים לי "קחי אותנו פרח, פיתחי אותנו..השתמשי בנו...כל כך חיכינו ליום הזה"...ואם להיות רצינית..זה לא סתם יום..החתונה שלו..זה יום מאושר לא רק בשבילי...יותר בשביל הוריי...אני התחתנתי לפני 6 שנים...3 חודשים אחרי מותה של אחותי הבכורה ממחלת הסרטן...הם..ההורים שלי ישבו בצד..כל כך חיכו ליום הזה...ליום החתונה...רק שבאותו יום הם היו חסרי אונים...עם פנים חיוורות ועצבות בעיניים...חסרי חיוך...החתונה היתה שמחה ועצובה גם יחד..ומאז ועד היום...הם לא הלכו לשום מסיבה, חגיגה, או אירוע שהוזמנו...הם לא חזרו לעצמם...לא יכלו לחוות את שמחת החתונה של הבת הסוררת שלהם...ואני? אני כל כך השתניתי מאז..האופטימיות תפסה מקום...בין לבין הקושי תפס מקום בחיים...הפכתי להיות מישהי אחרת..שונה..כועסת..מרירה...צוחקת...בוכה..רגישה...והכל גם יחד....אין לי מושג איך הגעתי לכתוב את הקטע הזה...אבל כנראה שהייתי צריכה להיזכר..ולהוציא את זה מתא הלב שנדם... 

אז ומכיוון שלא התכוונתי לכתוב פוסט דרמטי וכואב..אמשיך בזה, שבעבודה הימים עוברים לי בלחץ אימים...אחת בלימודים, השניה אצל לקוח, השלישית בחופש, הרביעית מכינה את הפשטידות לשבועות..זה אומר שפרח נשארה עם עוד בחורה נחמדה שעושה לעצמה טובה שהיא עונה ללקוחות..שלא נדבר על זה שהיא לא הכי מבינה את המקצוע..לפעמים אני מרגישה שאני עובדת כמו רובוט...ללא הפסקה..גם את הפיפי של הבוקר והצהריים אני שומרת בשלפוחית עד שהיא צורחת "הצילו"..היום חלפה לה מחשבה בראשי... אם הייתי ברבאבא הייתי יכולה לפחות להנות..הייתי שולחת ידיים לכל מיני מקומות..ולעשות יותר משלוש דברים ביחד...יד אחת היתה בטוח מענגת אותי תוך כדי עבודה....אבל אני לא..אז אני באמת משתדלת...

היום בסיום העבודה...ירדתי לחניון כדי לקחת את הרכב...בכניסה עצר אותי בעל החניון שממש במקרה הוא בעלה של אחת החברות שלי.."תגידי את עובדת מחר?" הוא שאל...ואני עניתי "כן..חצי יום"...אז הוא חייך ואמר לי "תהיי ילדה טובה, ואל תעשי בעיות לעובד שלי"...צחקתי בקולי קולות...אני? בעיות? כולה אני מגיעה להחנות את הרכב בחניה שלך...איזה כבר בעיות אני יכולה לעשות...

אז תקראו חברה ותפנימו...מהיום! פרח מדביקה לעצמה קופסת תלונות בגב...מי שיש לו בעיה שיעלה אותה בכתב..וישלשל בקופסא..;-)