דרך החיים

עוד מעט אני כותבת כאן שנתיים, כמו כל דבר טוב שנגמר, אני מרגישה שזה מגיע..הסוף..הכתיבה כאן...ההתלהבות פסקה...חוסר היכולת לשתף..התחלתי להרפות...לא יודעת מתי זה יגיע...אבל זה בדרך לצערי...

כי ראיתי את דרכי נעלמת
ביער סבוך
בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת
רגלי ננעצו
הכו שורשים

ולרגע יכולתי לשמוע
עלים מלמדים שירתם
ורציתי לעלות גבוה
לפרוח איתם

הכרתי טיפותיו של הגשם
נקוות בתוכי
יורדות מתחתי
והרוח קרה ונואשת
הקפיאה אותי
הכבידה עלי

ולרגע יכולתי לנגוע
בקצה הכאב האפור
ורציתי לעלות גבוה
לראות את האור
לראות את האור

אומרים השמיים כחולים מעלינו
מלאים באורות
אולי יום אחד אוכל גם אני
לראות, לראות
ונפלתי לארץ בשקט, עצמתי עיני
אטמתי ליבי והרגשתי איך אני
מתפרקת מכל כאבי, מכל בדידותי.

ולרגע יכולתי לברוח
כנוצה על כנפה של ציפור
והצלחתי לעלות גבוה
לראות את האור

(אפרת גוש)

נ.ב - מי שיודע שיעלה לי את השיר..