דרך החיים

רציתי להודות לכל המגיבים בפוסט הקודם, במקום להוסיף תגובה לכל אחד ואחת ממכם, החלטתי לכתוב את זה כאן...קראתי את התגובות מספר פעמים, שיננתי אותן, הפנמתי..ומכל תגובה לקחתי משהו, משהו שילווה אותי המון זמן..

אני עדיין דבקה בהחלטתי, גם אם הפחד הוא גדול, והאומץ לשנות הוא קטן לעומתו..מה יילד יום? אין לי מושג..אך יש לי מטרה...

היום שמעתי משפט מעולה "האוייב הכי גדול של עצמנו הוא אנחנו" כמה שזה נכון ואמיתי, כמה שאנו מייצרים לנו מחשבות ופחדים... כשביליתי בים את רוב שעותיי בשישי שבת האלו, הבטתי בשקיעה, ובמשפחות המאושרות שבחוף,קינאתי בהם, ואיחלתי לעצמי להיות מאושרת כמוהם..למרות שלא תמיד כל מה שרואים הוא אמיתי... אבל מספיק שהאבטיח שנחתך היה אדום מאוד, וטעים,והחתיכה הראשונה הוגשה לאמא כאות כבוד, מספיק שהאב ישב על החולובנה ארמונות  עם ילדיו,מספיק שהאישה קיבלה חיבוק, ונשיקה על כף ידה מכיוון שהג'חנון שהכינה היה טעים, דוגמאות כל כך קטנות אבל משמעותיות לאושר רב..

אני אהיה מאושרת יום אחד, אני יודעת..עברתי קושי הרבה יותר גדול בחיים..ואצליח גם הפעם...

אוהבת כל אחד ואחת ממכם, ולא כועסת על אף אחד/ת..

אני קצת פחות בישרא, משקיעה יותר מזמני לעבודה ולילד, אני עוד אחזור לכתוב טובות ולהגיב בגדול.

שבוע טוב.