דרך החיים

נוסעים בכביש המהיר לכיוון החוף. אני שואלת "לאן"? הוא עונה "סיבוב לים"..

מגיעים, הוא מכבה מנוע, מביט, בוחן אותי מכף רגל ועד ראש, עד כמה שאפשר בישיבה...

אני שואלת "מה?", הוא עונה "אני רוצה לשכב איתך".

זה בלתי אפשרי! אני לוחשת לעצמי, לחץ עובר לי במוח, ואני בחשכה מוחלטת.

מחד כל כך זקוקה למישהו, למגע, לריגוש, למה שכתבתי אליו כאן, מאידך יודעת שהוא לא האדם המתאים.

לחלוטין הוא לא!! מרשה לעצמי ל"זרום" רק קצת, בין מגע שלו ואני מסרבת, מושכת את ידו, אך רוצה שיהיה שם עוד ועוד, שיגע, שירגיש, שארגיש..צמאון.

בין נשיקה צמאה לחוסר משיכה מלא, המוח בחשכה שוקע בתרדמת, ואני עוצמת את עיניי,שולחת את מבטי אל על לשמים, ושואלת את האחד הגדול "למה לבחון אותי? למה?"..כל כך לא פייר לבחון אנשים בחולשה שלהם, בחסרונם,ברצון להיות שם...

עוד מגע אחד קטן, והוא רוצה, מנסה לדרוש, אני ננעלת, השרירים שלי תפוסים, ואני שוב "זורמת" ושוב רק עוד קצת, ולא יותר ממה שהייתי מסוגלת, עוצמת עיניים בפעם נוספת, ורואה פנים אחרות, פנים של אדם שהייתי רוצה שיהיה שם במקומו...