כל כך הרבה קורה, משתנה, ורק דבר אחד נשאר תמיד אותו הדבר, מבלי להתקדם..ככה זה, כשלא מטפלים ומתרגלים לשיגרה הרגילה, לבעיות הרגילות...זה בדיוק כמו לקום לעבודה בבוקר...
עונת החיזור מגיעה אלי שוב,בדרך כלל זה קורה כשאני מבקשת, כותבת, או לוחשת לאלוהים, אז הוא מוכיח לי שהוא שומע אותי ושולח את מה שחסר לי, גם אם זה לא האדם המתאים לאותו הרגע...ואז, פתאום אני קורנת מחדש, מורחת ליפסטיק, למרות שאני שונאת! ממש שונאת!! מתחילה לחזור לעצמי, להראות טוב...להחליף מלתחות למרות הקצב האיטי, לחדש את החזיות והתחתונים במגירה...ואז אני נסוגה..פוחדת.
כל זה זה סתם כי רק ההרגשה עושה לי נפלא, להבין ולדעת, שיש בי עדיין משהו, נשי, מפתה, מגרה, ואולי עוד לא איבדתי את כל הקסם....ולאט לאט אני מבינה שהזמנים משתנים, הרבה גברים בימינו אוהבים שיש "מה לתפוס" אוהבים שפע..
ואני? אני בעצם עושה משהו קטן שיעשה לי טוב, לא מעבר לזה, ושוב מגיעה לאותה נקודת מוצא שאליה הגעתי כל הפעמים...
היום נכנסתי לחנות לקנות חזיה חדשה, המוכרת ניגשה ואמרה שיש מבצע, אחת מרופדת (לא פוש אפ), אמרתי ננסה...מדדתי, לא נראה לי, שונאת להרגיש שלמשקל של השדיים שלי מתלווה משקל נוסף, אני גם בכלל שונאת חזיות, אם הייתי יכולה הייתי הולכת כל הזמן בלי, גם לעבודה...;-), אבל מחמדיי אינם מאפשרים לי, למרות זקרותם וגודלם המשתלב נאות עם גופי העגלגלללללל...הקיצר, אמרתי למוכרת שלא נראה לי, היא החמיאה כמובן ואמרה לי שיש לי משהו יפה, שופע, נשי, ואני צריכה להתגאות בו..אמרה לי לתאר את עצמי מגיעה ככה לבעל, מאהב, חבר או מה שיש, כל אחד והחבילה שלו..לחשוב מה זה עושה לו...הסתכלתי בעיניים שלה וחייכתי חיוך ממזרי.. וואלה צודקת...שאלתי אותה מה אם יש לי את כל החבילה, הכל כולל הכל?למי הולכים קודם? והיא צחקה בקולי קולות, למרות שאותי זה בכלל לא הצחיק....רק גרם לי להבין, שאין לי חבר, לא מאהב, והבעל שלי? עברו הרבה מים בנהר מאז שהוא החמיא לשדיים שלי...אולי זה אומר דרשני?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
