דרך החיים

חגי תשרי היקרים, אני כותבת לכם בלב רחב את מה שברצוני לבקש ממכם...אולי תיגמרו כבר?!!!!

גרמתם לי להבין כי אני מכורה לשיגרה היומית שלי שמתחילה ברבע לשש בבוקר ומסתיימת בחצות, ומכורה יותר למקום העבודה שלי, אף פעם לא רציתי שתשאירו את זכרונכם ותעלמו כלא הייתם, במיוחד שטרחתם להגיע בשישישבת, התבאסתי נורא שלא איבדתי את עבודת ימי החול..

אני חושבת שהגזמתם כבר, בלתי אפשרי שאנקה בגללכם את הבית 3 פעמים בשבוע, אבשל כל יום, אכבס 5 מכונות, ואשאיר את הכביסה מוכנה לקיפול עד שהאמא של התחתונים יתקמטו, נבצר כוחי מלשרת אתכם קיבינימט.

אז מה חגים יקרים, סוף חגי תשרי נראה באופק? והשיגרה דופקת בדלת ביתי הקט, אז אולי תגידו לי יקיריי, למה דווקא היום כשחזרתי לעבודת חצי יום של חול המועד המניאק, בשעה 10:00 בבוקר כבר נעצמו עיניי וניקרו לאור מסך המחשב המתפאר בפניי, וזועק "קדימה רובוטה"!

ואולי גרמתם לי לאבד את סבלנותי? ואולי אני לא סגורה על עצמי? ואולי השיגרה המשעממת מעסיקה אותי יותר ממכם? פעם מישהו יקר אמר לי "ששיגרה זה דבר רע", לא ידעתי זאת עד שנכנסתם השנה לתוקפכם הארוך.

במקום לחזור לעבודה כלביאה שליקקה את גוריה בימים האחרונים, גרמתם לי לשתות קפה שחור.בוץ.חזק.תורכי בשעה 10:00 בבוקר מבלי להניד עפעף, ובכל שלוק הרגשתי את ראשי סחרחר עלי יותר ויותר..

אתם גורמים לעייפות מצטברת, מפליי מחשבות שנסחפים להם באבוביי הנהר, (כוס אומו מישהו קודח בקיר ומוציא אותי מהריכוז)..

ואולי נדפקתי? ואולי אני משועממת, ובא לי לישון וגם קצת להקיא? ויש לי בחילה הידעתם?

אז תפסיקו להאכיל אותנו אוכל ועוגות ותיצאו מחיי במהרה כרגע, ונאמר אמן!