דרך החיים

תכלס, אני לא יודעת להעמיד פנים, או שאני רוצה או שלא, או שאני אוהבת או שלא, או שאין לי או שיש, או שחור או לבן, אין באמצע..לא מסוגלת לשחק אותה ראש קטן, אני אמביציונרית, זריזה, יעילה ולא איכפת לי מה כולם יגידו...אבל ברגע שזה הופך להיות כבר מעמסה בשבילי, מתחיל להעייף אותי (בכל תחום בחיים), אני פורשת....תכלס, טוב לי בעבודה שלי, אבל כשאני מרגישה שאני בשלב של "למרוח ווזלין" כי עוד שניה עומד "להיקרע לי התחת", אני מעדיפה להגיב, להוציא קצת "מכשפה"מתוכי.

תכלס, אני צריכה לפעול בחוכמה, ומי שירצה אותי ידע איך למצוא אותי, נמאס לי מזיוני שכל, כי בתכלס לא קורה כלום..אין לי עצבים לפנטזיות ומשחקים חולניים, זה מתחיל להימאס עלי..

תכלס כבר אמרתי?