דרך החיים

 לגמתי מהיין שמזג לי. חשתי נחש מתפתל בתוך קרביי ומערפל את חושיי.

בגדים נפרמים ונושרים בלי שחשתי כלל באצבעותיו המסירות אותם. לא היה קץ לאושרי.  עינגנו זה את זו שעות ארוכות. לאט. ברכות. בתחושה שכל הזמן שבעולם עומד לרשותנו. אהבתי את האופן שבו נשק לי. בשפתיו הפתוחות. הנעימות למגע. לשונו המלטפת את לשוני ואת שיניי. אהבתי את האופן שעורר בי סערה. ליטופיו. ידיו המשחקות בי. כשכשל כוחו להתאפק והוא היה קרוב אלי במלוא תשוקתו. במלוא תשוקתי. כמה קל היה להתמכר לשינוי הזה. לרצות עוד. הוא נע לאיטו.פשק את רגלי במגע קל. רגיש. מתחשב. איכפתי. הנחתי לו לעשות בו כרצוני. להטריף את דעתי. להתחכך עד כאב בקצות עצביי הרוטטים. שעות ארוכות. כאילו אין איש ביקום מלבדינו. כשהגענו לפיסגת התעלסותנו. יבבה ארוכה. אנחה. בכי מלווה בעונג. רטט שאחז בגופי. שכבנו דוממים. חבוקים. גופותינו להטו. סבלנו מהמרחק שחצץ בינינו. המוח נקי ממחשבות.

לפתע. רציתי להיות לבדי. עם עצמי. להבין מה קרה לי. ואם טעיתי.