דרך החיים

אני שונאת את יום ראשון, שונאת לגמריי, תמיד שאני קמה בבוקר ביום הזה עוד כשאני פוקחת את העיניים ונזכרת באותו שבוע עמוס וגדוש שאני הולכת לעבור, אני מכסה מיד את הפנים עם הפוך נוצות, שמא לא להשאיר לעצמי טיפה של אוויר צח, קוברת אותם עמוק עמוק בתוך הכרית, וחושבת לתומי איזה נחמד היה יכול להיות אם אעצום עיניים שוב, ואתעורר ביום אחר...

ביום ראשון שעבר, החלטתי שאני עושה שינוי תדמית קטן למען הנפש שלי, אז אזרתי אומץ, הפשלתי שרוולים ויצאתי לכיוון המספרה שממוקמת ממש מתחת לתחת של הבניין שלי, ביררתי מחיר והתיישבתי על הכיסא המפואר, ביקשתי לשנות את גוון צבע השיער, האדמוני, הכתום, אדמדם, ג'ינגי (ולא מלידה), חלודה, אפרסק מקולקל...לצבע חום כהה, מעושר בגוונים בהירים. בעודי יושבת עם ניירות הכסף המגולגלים על ראשי, הבטתי במראה..ושוב חשבתי לעצמי כמה מכוערת הייתי באותו הרגע, ושאפילו בבון שברח מהג'ונגל לא היה מסתכל עלי באותו הרגע...מכירים את המראות האלו במספרות שמרחיבות כל סנטימטר בגוף שלכם? אז לאור התמונות הקשות השתדלתי לשבת במקום ולא לקום אפילו פעם אחת לעשות פיפי במשך 3 שעות, שמא לא אראה את דמותי הנשקפת מאותה המראה ולא אבהל למוות...בסופו של דבר יצאתי משם מרוצה אך עייפה...שדודה כלכלית, ורעבה מאוד...

עכשיו אני לא סגורה אם ללכת על פן חלק או להשאיר את השיער המתולתל, בנות שימו לב! אני ממש אבל ממש לא ממליצה לכן לנסות לעשות לעצמכם פן לבד בבית, כי עכשיו, כן כן ממש עכשיו..אני נראית כמו אחת שזרמי חשמל היכו את כל גופה..עכשיו הבבון בכלל גם לא ישתין לכיוון שלי..

ובנימה אופטימית זאת, גיליתי קמט קטן קטן מתחת לעין שמאל..בן זונה!