הטלפון מצלצל, "היי" קולו נשמע מעבר, "היי" אני עונה, "איך מגיעים אליך"?הוא שואל, "איפה אתה?" אני מחזירה שאלה, "למטה מחכה בגשם" ונותן פרטים, "אני כבר יורדת"..מודיעה חגיגית שאני יוצאת לשעה, מחתימה את כרטיס הנוכחות ויורדת..עוד במעלית, מרגישה את דפיקות הלב החזקות..יוצאת מהמעלית, מחפשת, רואה אותו עומד בפינה מחכה...מסמנת לו עם הראש, הוא הולך אחרי.."חכה פה שניה אני אגש לבדוק אם אפשר לרדת למקום הנטוש ההוא פה למטה"..יורדת, מגלה שעובדים שם...ועולה בחזרה...מסתכלת על דלת השירותים המוזנחת בקומה שלפני החניון, זה המקום היחידי שקרוב לנו כרגע, אפשר למצוא אחרים, אבל חבל על כל דקה..
נכנסים, מנסים לסגור את דלת השירותים הציבוריים, המנעול לא תקין, מסתפקים בטריקה ונכנסים לתא השירותים, נועלים...לא עוברות שניות הלשונות שלנו חובקות אחת את השניה, הנשימות שלנו מתערבבות להן, מלקקים גופות אחד של השניה, הוא נושך בפיטמותיי ואני מתענגת, רוצה שימשיך, שיכאיב לי עד סימן...מביטה עמוק לתוך העיניים שלו, רעבה למגע הזה, המגע הזה שכובש אותי כל פעם מחדש..הוא צובט, לופת, מנשק, מלקק...מכוון את איברו הזקור לפי, ומודיע לי חגיגית לשבת על האסלה, אני מחדירה את כולו לתוכי, שואבת אותו, מעבירה לשון...עוברות לי מחשבות בראש באותו הרגע, מבקשת בשקט מאלוהים שיעצור את הזמן, שלא יגמר..הוא מודיע לי לעצור, מדי פעם מקרב את כיפת איברו לפי ומרחיק, הוא כל כך טוב בלשגע את היצרים שלי, הוא נולד למען זה..הוא לא מפסיק להביט בשדיי, ללטף אותם, ללקק אותם, לטפח אותם, ואני מתענגת, רוצה עוד ועוד ועוד...אני לומדת להתנהג כמו שאני צריכה להתנהג כשאנו יחד, אני איתו ובשבילו..מקריבה את כאבי, מקשיבה לנשימותינו, הגוף רועד לי מתשוקה אליו, לרגע רוצה לפרוץ בבכי אך נעצרת, שמא הדמעות ירתיעו אותו..בין אגרסיביות נפלאה שהוא מפגין לבין אדם מיוחד, המביט לתוך עיניי, מרים יד ודואג להזיז את שיער ראשי מעיניי, דואג ללטף את לחיי, להחמיא, להגיד לי שיפה לי ככה השיער...הוא מסובב אותי לקיר השירותים, מצמיד..שדיי נוגעות בקיר הקר, אני מצטמררת, הוא מפעיל מעט כוח, נושך קלות את צווארי, ואני מתענגת על כל מגע שאני מקבלת, חום הגוף שלו עולה, ואני רוצה הכל, מבלי לאבד זמן, מוצאת את עצמי נחלשת מולו, הוא כל כך חזק ואני אוהבת את הכוח שלו...
ואז זה נקטע.
עד לפעם הבאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
