דרך החיים

זה מוזר..לפעמים אני מרגישה שזוג עיניים מביטות בי. זוג עיניים חומות, שחורות, הצבע עדיין לא ברור..לכל מקום שאני הולכת וממנו באה, אני מרגישה את העיניים הללו נעוצות בי, בגבי, בישבני, בפנים שלי..

אני מרימה את הראש, ומזדקפת, הולכת כמו טווס, עם טוסיק מורם וראש שמופנה הצידה, מחפשת, תרה, אחרי אותן זוג עיניים שבוהות בדמות שלי..וכשאני לא מוצאות אותן בין העוברים ושבים, אני מגיעה הביתה..וכשאני מבשלת, מנקה, או מתקלחת, הן בוהות בי שוב, ערומומיות משהו..מחייכות, יודעת שכבשו אותי..צוחקות. נעלמות לשניה, אפילו לשבריר שנייה, וחוזרות שוב..מלוות אותי, מביטות בכמיהה, רוצות לגעת אך מפחדות..זוג עיניים שנכנסות איתי למיטה, מתכרבלות בתוך ליבי שם עמוק, מחממות אותי..ונרדמות..לעיתים אני מרגישה אותן מתוך חלום, מחבקות, מנשקות, עושות איתי אהבה..מנשקות את פי בצמאון, כמו שנישקו כשעוד היו איתי. "שלי".

אני כל כך אוהבת את העיניים הללו, הן גורמות לי להרגיש אישה יפה ונחשקת, גורמות לי ללבוש את הבגדים הכי יפים, להריח הכי טוב..ולדעת ש"עוד רגע" ממש עוד דקה אני הולכת לפגוש אותן שוב..

זוג עיניים אוהבות שלי, תישארו איתי.

להתראות.