שמעתי היום הרצאה בנושא זוגיות וחינוך ילדים ע"י פסיכולוגית מוסמכת שהנחתה ערב הורים בגן הילדים של בני, הקשבתי לכל מילה, כתבתי ראשי פרקים, הפנמתי, וחשוב שתקראו.
ילד צריך תמיד שיהיה לו מישהו שיתן לו יד, שיביט עליו ואליו, שיעריך אותו.
סך חיי אדם זה כמה אנשים, חלקם הושיטו לו את ידם,
וחלקם דחפו אותו לבור.
ואם אתה מצליח לתת לילד קטן, את ההרגשה שהוא שווה
עשית הכל!
אמא! איננה אדם שנשענים עליו.
אלא אדם שהופך את המשענת לבלתי נחוצה.
ככל שהילדים צריכים פחות את אמא.....
ככה היא אמא טוב יותר..... (לתשומת ליבי: זה אומר שאני לא עומדת בקריטריונים)
הורים שמונעים מילד התנסות במצבים שהחיים מזמנים לנו כגון: כשלונות, תסכולים, עצב, אכזבות,
גורמים בעצם להתרוקנות "ארגז הכלים" של הילד.
כי כל ילד זקוק ל"ארגז כלים" כזה שידע תמיד לשלוף מתוכו את כל מה שלמד בחיים.
קיימת סברה שילד הגדל עם אם המקיפה אותו באהבה ואינה מצפה לתמורה כל שהיא...
זה גורם לילד להפוך לאגואיסט וכן שילד זקוק למספר הגבלות שיתנו לו תחושת בטחון, הגבלות אלו גם יאפשרו לו בעתיד לחוש כבוד להוריו, שכבר שבעצם הוא הכרחי ליצירת קשר טוב איתם, ולפתח יחס של כבוד לאנשים אחרים.
נמצא כי הורים סמכותיים שהציבו גבולות לילדיהם והענישו אותם, ומנגד נהגו בהם בחום ודאגו ליצור קרבה...הם אלו שגידלו ילדים שהצטיינו ביכולתם לשתף פעולה עם בני גילם ולהשתלב במסגרות חברתיות.
חשוב מאוד לא לקחת את האחריות למעשי ילדים, הורים אלו שחושבים שהם מצילים את ילדיהם,
אולם לטווח הרחוק הם מזיקים, ולא מאפשרים לילדים לחוות את היכולות, הגבולות, וכוח העבודות של הילד. ובכך "מסרסים" את הילד לגמריי.
חינוך טוב נבנה ע"י זוגיות טובה בבית, אמון, חברות, הקשבה, וכו'....
בדרך כלל לילד ראשון קוראים "מחריב הזוגיות".
לכאורה האימהות מאבדות את המהות=אימהות-אי-מהות, אנו מאבדות את המהות שלנו כבני אדם, כולנו בתוך הילד, ההתמכרות לילד, גורמת לנו לאבד את בן הזוג.
ילדים ידועים טוב מאוד בחיקויים של הוריהם, אם ילד שומע את אביו מקלל את אמא "טיפשה" "מטומטמת" קל יהיה לו מאוד לחקות את אביו ולהיפך.
מישהו אמר שילדים זה "מאסר עולם עם עבודות פרך ללא חנינה", קשה לגדל אותם כשהם קטנים וכל שהם מתבגרים קשה יותר.
רק לאחר שילדינו גדלים ופורשים כנפיים ועוזבים את הבית למטרות שונות, אנו בעצם מתחילים לחשוב מחדש על עצמנו, ומתחילים לקבל חזרה את מהותנו..זו שאבדה לנו.
לא ייתכן שילד ירגיש כי הוא הכי חשוב בעולם, כי המסר לילד למעשה הוא שגוי, אנחנו לא פחות חשובים מהם כך גם צרכינו.
כיבוד השינוי - כשילד בא לאבא ואבא מסרב, ואז אותו ילד בא לאמא בוכה ומבקש מאמא את שאבא סירב, הנכון לומר לילד הוא "מה אבא אמר"? גם אם האם לא מסכימה לצד האבא, אפשר להסביר לילד כי לא תמיד או אפילו במקרה ספציפי מסויים היא לא מסכימה עם צד האבא, אך אם אבא החליט זה בעצם מה שיהיה..זהו כיבוד השינוי!
כולנו רוצים שילדינו יהיו מאושרים....איך מהו בעצם אושר?
אושר בנוי מזוגיות טובה (שאין לי), בטחון, הקשבה, וחשוב ביותר הוא היכולת להתמודד עם המשברים, ילד יודע טוב יותר להתמודד עם משברים....מי שחי חי..ומי שמת מת...מומלץ מאוד לשתף את הילד בהתאם לגילו גם במוות וגם בחיים.
ילדים צריכים להיות נאהבים, לדעת שהם משמעותיים למישהו, לדעת שיש מישהו שמאמין ביכולות שלו, בדיוק כמו מבוגרים.
לרוב חשוב לשתף את הילד גם בכישלונות הוריו, לא להדחיק, ולהסתיר, רצוי לספר על הילדות של הוריו, לתת דוגמאות אמיתיות.
לא לומר אף פעם לילד כי הוא ילד רע...כי הוא בקלות ינסה לנצל את הפוטנציאל שלו למימוש הילד רע, אין ילד רע..יש ילד שרע לו!
במקום לומר לילד "טיפש למה עשית כך", נכון להגיד "אני לא אוהבת את המעשה המטופש שעשית"..כך ורק כך יבין טוב יותר, לא לומר "אני לא אוהבת אותך" אלא "אני לא אוהבת את המעשה שעשית".
דבר נוסף וחשוב הוא, להיפרד בבוקר מהילד לא ע"י אימרה כגון: תהיה ילד טוב, אלא שיהיה לך יום טוב, תהנה בגן,בביה"ס, אתה הבוגר והמבין.
חשוב לפקוח עיניים על הילדים שלנו...כל שינוי שלא נראה לעיני ההורים צריך בדיקה.
ולסיום:
כשהם קטנים הם כאלה חמודים שבא לאכול אותם, וכשהם גדלים.. לפעמים אנחנו מצטערים שלא אכלנו אותם.
ילדים הם לא שלנו....הם רק באו דרכינו!
אכן ילדים זה שמחה?ילדים זה ברכה? בוודאי שכן רק אם נדע לגדל אותם נכון.
לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
