דרך החיים

המוסיקה תעלה ואני מתחברת לכל מילה, מקשיבה, מזמזמת, מוציאה את הכאב והגעגוע החוצה.

מוציאה רחוק ממני, למקום שלא יכאב לי יותר.

תשירו איתי.....

רצים לי ים פוסטים בראש..צריכה להשלים את החסר, מה שאני לא יכולה לעשות בעבודה.

אני אשפצר אותם קצת במידת האפשר, אמרח להם סומק על החיים, והוציא אותם לאוויר העולם.

להלן משפט חשוב שלא אשכח

"נראה לי שאני מתחיל להתאהב, אמרתי את זה בקול.."?

הוא אכן אמר בקול, ואפילו מלטף, אבל מהר מאוד זה הפך לאינטרס.

כוס אומווו איך העולם בנוי.

לא כל העולם מסתובב סביבם ובטח לא סביב הזין שלהם.

הדבר הכי גרוע אצל בעלים במריבה בין בני הזוג, זה שהם חושבים שהם "מענישים" אותנו דרך הילדים....

הכוונה היא שאם הוא צריך לשמור על הילד, כי אני צריכה לצאת מהבית לסידור או לבילוי, הוא מסוגל להגיד לי לא במלוא מובן המילה, ואפילו בכזאת נוקשות, כי הוא חושב שפה אני אמנע מלצאת או לעשות מה שאני רוצה לעשות.

אצלי זה מאוד מובן מאליו, תמיד שאנו רבים הוא חושב שהוא מאיים עלי בזה שהוא לא מוכן להיות "ביביי סיטר" על הילד, וההורג ביותר הוא שאת צריכה לשמוע "אני לא שומר לך אותו"..לך? כאילו והילד לא גם שלו.

אז אני החלטתי שכל הזדמנות לשמה כשיש לי, אני נעלמת, בוףףף....פורחת לי, מתלבשת, מתיפיפת, לא מבטלת בגלל שאין לי "ביבי סייטר" והילד שלי תלוי בי וקשור אלי <שזה דבר גרוע בפני עצמו...>מה לעשות, לא עברתי קורס הורות, ולא לימדו אותי להיות אימא.עם הילד הראשון עושים את כל הטעויות, ומהם לומדים.

אז החודשיים האלה גדושים באירועים משמחים <שיהיה רק בשמחות>, אי אפשר לסנן, כולם חשובים אחד לא פחות מהשני, אם ידעתי להיות לצידם בימים של כאב ועצב, אז בטח שארצה להיות שם בימים של שמחה.

אז נכון שהיום זה לא מסתדר לקחת את הבונבון להורים, אז החלטתי לשדרג אותו לבן זוגי הקטן, לקחת אותי לבילוי, לרקוד, לשמוח, בדיוק כמו שצריך, שאלתי אותו "רוצה לבוא עם אמא בערב"?רק מההתלהבות ומהחיוך שעלה על שפתיו אני לא חוזרת בי.

תגידו לי אתם? יש יותר טוב מלהיות עם ילדינו לבד ברגעים של קושי.

אין!!!!

אני הולכת להלביש אותו כמו גבר קטן עם תספורת חדשה, לבשם אותו, שיהיה הכי חתיך מכל הגברים שם..

בטוח שיהיה.

מי יפה של אמא????