דרך החיים

שקט דממה. הוא מביט בעיניי. מנגב דמעה מלוחה שזולגת על לחי ימין. מחבק וממלמל מילות אהבה.

מגלה לא מגלה את רגשות העולם. הגשם דופק על החלון. גובר. קולו הופך לשיכרון. מבקש שנשאיר הכל מאחור.

רוצה לקבור. כאילו כלום לא קרה. ועוד דמעה. רוח קרה. מבינה. הוא הולך לתמיד. אין חזרה. חי את חייו.

והזמן? הזמן לא עושה את שלו..

רוצה, מתאווה, חושקת

נזכרת ברגעי השיכחה שלנו

איך היינו נבלעים אחד בתוך השניה

מביטים בעיניים חמות ומתענגים

איך היה מלטף את גופי ומלקק כל פיסה בו

איך הייתי אני שואבת את כולו לתוכי

איך היה חודר אלי מכל כיוון ועושה מעשים

איך שכבנו שם עירומים כביום היוולדנו

הבטנו בשעון שתיקתק על הקיר

איך ספרנו דקות ושניות

התמסרנו ללהט לתשוקה

נאחזנו בחלום

אהבנו להידבק ולהזיע

לרקוד במחול מטורף כשגופותינו מאוחדים

להכנס למקלחת לסבן את גופותינו

לשטוף את רטיבותינו

שרק שנינו יכולנו לגרום זאת אחד לשניה

איך היה מדביק אותי לקיר האמבט ומביט בי בעינים מגרות

מפשק את רגלי, מרים מעט וחודר

כובש את גופי כאילו ונולדתי בשבילו

כובש את ליבי

ומשאיר שם זכרון שלא יעבור לעולם.