דרך החיים

אתמול ביקרתי אצל דיאטנית, פעם ראשונה מזה שנים שאני לא מתכחשת לעודף המשקל שלי, לאחרונה אני מביטה בנשים באוטובוס...ברחוב...וחושבת לעצמי..אז מה אם אני יותר יפה? אני רוצה להיות כוסית..שיהיה לי גוף יפה..שווה..בואו נגיד שכוסית כבר מאוחר בשבילי להיות בגילי..מכיוון שאני לא בשנות העשרים המוקדמות, והגיל לצערי עושה את שלו...(אוטוטו 35), אבל כל עוד הקמטים לא ביצבצו להם בפני היפות...אף פעם לא מאוחר...יש לי תיק מלא בבגדים ישנים ששמור מתחת למיטה...והוא מאכלס את כל הבגדים היפים שעלו עלי עד לא מזמן....עד לא מזמן זה לפני 5 שנים בערך...קצת אחרי שהתחתנתי ולפני שנכנסתי להריון...התירוץ שעליתי במשקל אומנם רק 10 קילו בהריון ואני אחרי לידה, כבר לא תופס בבית סיפרנו, והתלמידים גם יצאו לחופש.. עברו מאז 4 שנים כבר...דחילאק!!!

אני יורדת 3 קילו ועולה 2...וכן הלאה..ככה זה בשנים האחרונות...כמובן שאני לא עושה את זה כמו שצריך...כי במידה וכן...הייתי רואה תוצאות...בנוסף לכך הקשיים לא בדיוק מוסיפים...

תמיד הייתי בחורה מטופחת...לפחות השתדלתי...אבל לא תמיד הקפדתי על מה שנכנס לי לפה..:-), אני לא בטטה, הר אדם, או דבה..שגם אנשים כאלו הם בני אדם עם המון מעלות טובות....אבל סופגניה קטנה אני כן...כל כך בא לי ללבוש בגד ים בקיני או בגד ים בכלל, ללכת עם מחשוף נדיב הרבה יותר מזה שאני הולכת שיבליט את חמוקיי הנאמנים לי..היחידים בגופי שלא בוגדים ונשארים הכי יפים שבעולם...למרות הגיל והמשקל..אני רוצה שהערכה העצמית שלי תשתפר הרבה מעבר למה שהיא השתפרה מלפני שנה וחצי בערך...למרות שעם השנים השתניתי לטובה...התחלתי לאהוב את עצמי חזרה...לראות את הדברים הטובים שיש בי...

אז כשנכנסתי לדיאטנית...היא חייכה אלי וביקשה שאספר לה קצת על עצמי..שיתפתי אותה..סיפרתי הכל...פתחתי קלפים ושיחקנו בריידג'..סתםםםםםםם...החמודה בנתה לי תפריט קליל...ואני מתחילה מיום ראשון...

אגב, שמתי לב שבמשך הפגישה שלנו...שלקחה 20 דקות בערך...חזרתי בערך 4 פעמים על אותו משפט..."אני צריכה מסגרת"...האומנם?

מחר אני הולכת לבריכה עם הילד למסיבת הסיום של הגן...מרוב בגדי ים עם משולשים וכאלה...לא יודעת מה לבחור...ולכל הלא מבינים זה היה בציניות מוחלטת כמובן...

שרופה על הפרצוף שלכם וגם על שלי

פרח

עוד מעט אני כותבת כאן שנתיים, כמו כל דבר טוב שנגמר, אני מרגישה שזה מגיע..הסוף..הכתיבה כאן...ההתלהבות פסקה...חוסר היכולת לשתף..התחלתי להרפות...לא יודעת מתי זה יגיע...אבל זה בדרך לצערי...

כי ראיתי את דרכי נעלמת
ביער סבוך
בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת
רגלי ננעצו
הכו שורשים

ולרגע יכולתי לשמוע
עלים מלמדים שירתם
ורציתי לעלות גבוה
לפרוח איתם

הכרתי טיפותיו של הגשם
נקוות בתוכי
יורדות מתחתי
והרוח קרה ונואשת
הקפיאה אותי
הכבידה עלי

ולרגע יכולתי לנגוע
בקצה הכאב האפור
ורציתי לעלות גבוה
לראות את האור
לראות את האור

אומרים השמיים כחולים מעלינו
מלאים באורות
אולי יום אחד אוכל גם אני
לראות, לראות
ונפלתי לארץ בשקט, עצמתי עיני
אטמתי ליבי והרגשתי איך אני
מתפרקת מכל כאבי, מכל בדידותי.

ולרגע יכולתי לברוח
כנוצה על כנפה של ציפור
והצלחתי לעלות גבוה
לראות את האור

(אפרת גוש)

נ.ב - מי שיודע שיעלה לי את השיר..

חשבתי המון אם כדי לכתוב את זה כאן.

קצת מסננת לאחרונה.

בסוף החלטתי שכן. בכל זאת זה הבלוג שלי.

כנראה שהחרמנות מציפה אותי בעיקר בתקופת הביוץ.

אז חוץ מזה שלדעתי אני מבייצת.

אני חרמנית ברמות קשות.

תעשו טובה לעצמכם.

אל תציעו את עצמכם מבלי להכיר אותי.

לא את יד ימין ובטח לא את שמאל.

כי אני לא בן אדם שפועל ללא רגשות, ובטח שלא מבלי להכיר.

תודה שהקשבתם והפנמתם.

אני חרמנית!!!!!!